1 דקות קריאה
18 Feb
18Feb

לא צריך להכביר במילים על הכישרון הספרותי של חיה הרצברג.

נדמה שהיא ניחונה בעט קסמים, שמסוגל למהול עומק, הומור, חמלה, אופטימיות, כאב וצחוק ביחד - 

ולהגיש אותם בניסוח מדוייק, חד, ושנון.

היא נוגעת בכאב - עטוף בתקווה, חושפת מורכבות - עם אופטימיות, מזדהה עם הדמויות אבל לא שוקעת איתם בבוץ.

כך גם בספר הביכורים שלה: הנערים מביתן 3. 

קראתי אותו בספרייה של הסמינר (לא לפני מיליון שנה) כשהוא כבר היה מהוה, והוא הותיר עלי רושם עז. במשך השנים הייתי בטוחה שהוא לא קיים על המדפים, לכן כל כך שמחתי כשהתברר לי לאחרונה שהספר חי, קיים ובועט.

רצתי לקנות, ומתברר שלמרות שעברו כמה עשורים מאז שיצא לראשונה, הוא עדיין רלוונטי ומעורר סקרנות ועניין.

הספר מספר את סיפורם של עמי ומנחם, שעברו, כל אחד מהם, מאורע טראומתי. האחד נלכד ברכב בוער בתאונת דרכים, והשני נדקר על ידי מחבל.

הם נפגשים בביתן מספר 3 בבית ההחלמה של ד"ר מיכאל הפיקח, בו הם שוהים כדי להירפא מהמצוקה הנפשית אליה נקלעו.

שם, שותפים לכאב ולקושי, הם מתחברים ומעניקים סעד, תמיכה ונחמה הדדית, ומתירים כל אחד בתורו, את השני, מכבלי בית האסורים הפרטי שלו.

מנחם, שהסיפור מסופר בקולו, מתאר את התהליכים שעוברים עליו, כשהוא מנסה להשתחרר מהתקפי החרדה שמתעוררים בו עם כל הצתת סיגריה, ועמי, הילד השתקן והסגור שטמון בספריו, משתחרר בתהליך ארוך, מורכב ואפילו יצירתי - מההשפעה של מאורעות הלילה האכזרי בו נדקר, וגם איבד את האמון בבני אדם.

המומחיות של חיה הרצברג היא לכתוב ספר על מקרים קשים כל כך באופן שמח, עירני, חי, ואפילו משעשע.

הספר מיועד מלכתחילה לגיל הנעורים אבל מומלץ בכל גיל!




הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.