ואם הבעל שלך לא רבי עקיבא?


1 דקות קריאה
21 May
21May

כולנו גדלנו על הסיפור של רבי עקיבא ורחל.

תמצית השיעורים בסמינר נאמרו על הסיפור המופלא הזה.

ההתמסרות, הרצון, השאיפה, העקשנות, ההתבטלות, הגדלות.

מסירות הנפש כלפי ערך התורה.

מצד רחל - בוויתור על נתח משמעותי מחיים מלאים, ומצד רבי עקיבא - היכולת להתחיל מחדש בגיל מבוגר כל כך, לעזוב את הכל ולהיוולד מחדש בגיל ארבעים.

סיפור של עוצמה. לא פלא שהוא מהווה מודל לכל מי שרוצה לגדול.


אבל.

הסיפור על רבי עקיבא ורחל מסתיים בהפי - אנד מצלצל:

רבי עקיבא חוזר עם 24,000 תלמידים, העיר כולה הומה ורוגשת, רחל נופלת לרגליו - 

וכולם מבינים למפרע, שכל השנים בהן היא ישבה בדד - גדל הבעל שלה ונסק לגבהים - 

ואכן ההמתנה, הנתינה והאמון שלה בו ובתורתו - השתלמו.

שלי ושלכם - שלה.


היא התחתנה עם רועה צאן וקיבלה תנא.

מבהיל.


אפילו במישור הגשמי הסיפור מקבל תפנית חדה בעלילה - 

הם התחילו בתבן, בקש, ליקטו זרדים מהשיער בבוקר, לוו בגדים מהשכנים, ובסוף - 

קיבלו את תמיכת השווער העשיר, ובנוסף, רבי עקיבא התעשר משישה מקורות שונים (כך מספרת הגמרא)

עד שהשיגה ידו לקנות כתר 'ירושלים של זהב' לרחל אשתו.

סוף טוב, הכל טוב.



אבל מה היה קורה אם הסיפור לא היה נגמר כל כך טוב?

נניח שרבי עקיבא היה לומד תורה במסירות ונהיה תלמיד חכם יודע ספר, ולא יותר.

ואם הוא היה נהיה אברך למדן, שקדן, מתמיד, אבל כזה שלא שומעים עליו.

לא היינו שומעים על רבי עקיבא.

לא היינו שומעים על רחל.

לא היינו יודעים שהיו אנשים כאלו שהסכימו ללכת כל כך רחוק בשביל לימוד תורה.


ואז מה?

ואם לא היינו שומעים עליהם?

האם זה היה מפחית משהו מעוצמתה של רחל? במסירות לתורה של רבי עקיבא?

ביכולת שלו להתבזות ולשבת לספסל הלימודים עם ילדים בני שלוש?

לא.


היא הייתה נשארת רחל. והוא היה נשאר רבי עקיבא,

מבחינת היכולת האישית שלהם - הם חצו את הגבול, עשו מעל ומעבר תרמו את כל עצמיותם למטרה נעלה,

התבטלו לגמרי בפני דבר שגדול מהם. 

גם אם לא היו זוכים בתוצאה סופית מרשימה בעולם הזה.


"אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוין אדם את דעתו לשמים" (מנחות, פרק י"ג, משנה י"א)


גם היום.

כמה "רחל" כאלו מסתובבות בינינו?

תומכות בתורה של הבעל שלהן במסירות; יום אחרי יום, שעה אחרי שעה, מוותרות על העזרה שלו בשעת ההשכבה, שולחות אותו מחוץ לעיר, ואפילו מכינות סנדוויץ' מושקע - כל אחת והיכולת שלה.


והבעל שלהן לא רבי עקיבא, הוא רק אברך, ממוצע, מכולל אלמוני.

ואין לו אפילו ארבעה תלמידים.

לא שטעלע, לא הדר, ולא כבוד, לא פראק, לא בגד רבני, ולא משרה.


רק תורה. פשוטה, תמימה, משיבת נפש.

עד כמה שהיד משגת, עד כמה שראש יכול, עם כל הלב.


אז מה?

גם הן רחל, גם הוא רבי עקיבא.

בלי שנדע עליהם.

בעולם הזה, אין לנו כלים מדידים לדעת מיהו גדול ומיהי גדולה אמיתית...


ואם מסתכלים יותר עמוק, מגלים שגם הסיפור של רבי עקיבא לא תמיד היה כל כך נוצץ.

24,000 תלמידים היו לו - שכר של התמסרות לתורה.

ו 24,000 תלמידים הלכו לו ואינם.


ואין סוף טוב, ואין הפי אנד, יש רק כאב בלתי נתפס, אבדון, חלל, ריק.

ראש ישיבה שכל המוסד החינוכי שלו יורד לטמיון במספר שבועות ונעלם, ולא נודע.


אבל רבי עקיבא מוכיח שלא הסוף הטוב חשוב, לא התוצאות, ולא מחיאות הכפיים.

אלא התורה עצמה.

והוא יורד, ביום שבו נטמן אחרון התלמידים שלו,

ומתחיל מחדש…

ומלמד חמישה תלמידים חדשים - 

שמעבירים את התורה הלאה, לדור הבא.


מזל טוב לכל המקבלות והמתמסרות לתורה באשר הן!



והנה מה שכתבתי פה שנה שעברה על קבלת התורה שלנו.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.