להמליך את ה'


1 דקות קריאה
13 Sep
13Sep


1. 

נדמה שאם נבדוק מהי המילה שחיפשו הכי הרבה בגוגל בשנה האחרונה, נגלה בלי ספק את המילה "קורונה" או "קוביד 19".

רק לפני שנה, בראש השנה שעבר עוד לא הכרנו את המילה הזאת.

קורונה הייתה עדיין בירה, ועל קוביד 19 איש לא שמע מעולם…

מסיכות היו שייכות לפורים, או לתמונות חדרי ניתוח, ואלכוג'ל לבתי חולים.

האיום הכי רציני שהכרנו היה טילים מעזה (איום שעדיין מטריד את שלוותם של תושבי הדרום בכל רגע ורגע…) ופצצת הגרעין של איראן. אבל מגיפה?

זה נשמע כמו בדיה רצינית, משהו ששייך למאה ה 18, או למדינות שקשה לבטא את שמן במזרח אפריקה.

מישהו חלם אז שתוך שנה נלך כולנו ברחוב עם מסכות כירורגיות?

לפני מספר שנים באחד הסמינרים החשובים בירושלים, הפיקו תוכנית משעשעת לצורך מחנה שבת, במהלכה לבשו כל הבנות מסכות כירורגיות וחיטאו כל מקום אפשרי.


אף אחד לא דמיין שתוך כמה שנים תהפוך תוכנית הסטנד-אפ למציאות שרירה וקיימת.

והמסכות והאלכוג'ל ילוו אותנו לתוך שגרת חיינו...

איש גם לא דמיין איך משפחות יקרות וחשובות יאבדו בשנה אחת את ראש משפחתם, וחלקם יאבדו שניים, או אפילו שלושה מביניהם ר"ל.


2. 

נדמה שהשנה המלכת ה' עלינו תהיה פשוטה יותר, קלה יותר.

הקב"ה הוכיח לנו, בצורה הכי ברורה שיכולה להיות איך שהוא מולך על כל העולם, וברגע אחד, הוא יכול לבלום את הכל. 

את החיים, להרבה שיכלו לכאורה להמשיך ולהיות איתנו עוד שנים רבות.

את הבריאות, להרבה שאיבדו אותה ברגע אחד, עם נגיף קטן שחדר להם לנשימה, ומאז החיים שלהם לא ישובו להיות כמו שהיו.

את הפרנסה, לאנשים שחיו טוב, וברגע אחד איבדו את מקור הפרנסה שלהם לגמרי, חול"תו  או כאלו שזרם ההכנסות שלהם הצטמצם והפך לקילוח דק.

את השלווה, לכל כך הרבה אנשים בסיכון שחיים עם מתח, שמירה מקפדת, ועם שהות מוגברת בין ארבע קירות.

את הנוחות -  לכל אלו שנכנסו ויצאו מהבידוד, ולכולנו - חובשי המסיכות חוסמות האוויר, 

את הרוגע - לכל אלו שהתחתנו בחתונות מוזרות שלא יכלו לרקוד בהם, להתחבק בהם, או לראות את הפנים האחד של השני.

ואפילו את האחדות - הדעות המרובות שפילגו את העם כולו, ובעיקר את הציבור שלנו, שוב ושוב, ושוב.

אנחנו יודעות תמיד שה' המלך.

אבל השנה חשנו בזה יותר. מהדברים הגדולים ועד לקטנים…

פשוט לראות איך איך הקב"ה יכול פשוט לבלום את העולם, לעצור אותו באחת.

והוא עוצר.

כמה קל לנו השנה להבין את משמעות המלכת ה'.

כמה קל לנו לבקש על מלוכה אמיתית ושלימה...

רק בניסן הרגשנו שהנה או-טו-טו הגאולה פה, ואחר כך הרגשנו שוב את כובדה של הגלות…

כמה נבקש השנה למלכות שלימה ואמיתית מתוך שמחה, גאולה שנוכל לשבת בה ביחד עשרה בני אדם, ולא מתוך הטירוף, הצער או הדחק…


3. 

כל שנה עולה השאלה הזאת: אם ביום הדין אכן נקבעת כל השנה הקרובה לפרטיה, למה אין פירוט בקשות משמעותי בסדר התפילות לראש השנה?

למה שלא תיוחד כל התפילה לבקשה על פרנסה, חיים, בריאות, ילדים שלוות הנפש?

התשובה היא פשוטה, אבל נראה שכל שנה צריכה חיזוק והתעוררות מחדש.

ג'ארד קושנר, החתן של, נוסע לאמירויות לדחוף אותם לחתום הסכם שלום עם מדינת ישראל. הוא מקבל בשביל זה מטוס, ארוחות משובחות, עזרים טכנולוגיים מתקדמים -  

הוא שליח של המעצמה הגדולה בעולם. 

כשאתה בתפקיד הזה - הכל כלול...

כשאנחנו נשייך את עצמינו למלכות ה', כשנבקש מלוא הגרון על מלכותו השלימה, נזכה לתמיכה VIP, השמורה לראשונים במלכות.


4. 

גם אפשרות הזכאות בדין היא על ידי חיבור להמלכת ה', שיבוץ נכון של עצמי בפאזל הנאמנות לה'.

אחד מהסיפורים היפים ששמעתי בהקשר הזה, הוא על וינסטון צ'רצ'יל. כדרכם של סיפורים, איש לא יודע אם הסיפור הזה היה, אבל את הרעיון הוא מסביר היטב.

וינסטון צ'רצ'יל, המנהיג האגדי שהוביל את בריטניה לנצחון על ציר הרשע במלחמת העולם השניה, על ידי שנטע בעמו אומץ, ביטחון, ועזות כנגד הרוע והכח, הועמד למשפט אחרי מלחמת העולם השניה על עבירה פלילית כלשהי. כסף שנטען שלקח שלא ביושר, אולי ערימת סיגרים אנגליים משובחים (כבר אז היו תיקים בכמה אלפים לראשי ממשלות).

בסוף המשפט - כך מספר הסיפור - חנן אותו השופט מכל סעיפי האשמה.

מצד הדין הוא הואשם בסעיפי המשפט, אבל, אמר השופט: לא יתכן שאדם שכל האומה האנגלית חייבת לו את חייה, יוקע אל עמוד הקלון בבית המשפט של האומה האנגלית…

כלומר יש חוקה. והחוקה קובעת את התוצאה. אבל, יש אפשרות לחתור מתחת לחוקה הרשמית, יש אפשרות של מתן חנינה, למי שמגיע לו.

שנזכה להמליך את ה' עלינו, בין אם נצליח להתפלל עם כל הילדים מסביבנו, ובין אם נהיה עסוקות בלפשר, שוב, בין המריבה החדשה.

אין ספק שפחות פוטוגני, והרבה יותר קשה לעשות את זה תוך כדי סידור הבית בפעם החמישית.

אבל המלוכה לא תהיה שלימה בלי החלק שלנו.

ויאתיו כל לעבדך. 




הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.