לזכות למלכות: פרשת וישב


1 דקות קריאה
19 Dec
19Dec

כל כך הרבה רגעים מסעירים ודרמטיים יש בפרשת וישב:

קנאת האחים, מכירת יוסף, נאקת יעקב, פרשת יהודה ותמר, ההודאה הכמעט בלתי אנושית של יהודה, גבורת יוסף בפרשת אשת פוטיפר.

כל כך הרבה מוטיבים מלאים בעוז, תעצומות, גבורה, ניצחון, וגם כאב, קנאה, תחרות, תאווה וניסיונות.

כמובן. ששום דבר לא בהבנה, בדרגה, בתפיסה השטחית שלנו. 

גם כשהאחים מכרו את יוסף הם עשו זאת מתוך דין רודף שהם חשבו שיש לו.

אבל יש דברים שברורים וגלויים גם בהסתכלות שטחית:

העוצמה והיכולת לעמוד בניסיון, בצורה בלתי אנושית, בלתי מובנת.

 



ביקורת. 

כמה קשה לנו לעמוד מולה. 

כמה אנחנו לא מסוגלים לקבל אותה, להישיר אליה מבט.

היא חושפת אותנו בצד הלא יפה שלנו, היא מגלה את הכישלון שלנו. 

היא מערעת את היציבות שלנו.

גם אם היא אמיתית, במיוחד היא אמיתית.


יהודה. ניצב שם מול העם, רם, וגדול, ומולו אישה שנתבעה מקודם לשריפה, והוא מסוגל להוציא שתי מילים מהפה:

צדקה ממני.

גם אם כך יתפשו אותו בחולשתו, בקלונו, 

בצד הפחות יפה.

קבל עם ועדה.



לעצור. 

כמה קשה לנו לפעמים לעצור.

לא לשחרר את הבלמים,

לא לעשות את מה שטבעי,

לא לומר/ לכתוב/ לשמוע כל מה שמתחשק ונראה כל כך טבעי.


יוסף. מסוגל לעמוד מול אשת פוטיפר, ולעצור.

לבלום. 

לא לתת למסלול הטבעי להכריע. 

גם אם הוא יודע מה יהיה התרחיש הבא: הוא עצמו יואשם במעשה אותו לא עשה.


שניהם. עומדים בניסיון, בלי לחשוב הלאה. בלי לראות את השלב הבא.

פשוט. לעשות את מה שצריך. 

בלי חשבונות. בלי עבר, בלי הווה, בלי עתיד.

שניהם זכו. 

לעתיד, לגדולה, למלכות. 

הם מלכו על הרגע וזכו במלוכה.


שנזכה תמיד לעצור.

ולמלוך.



הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.