מה נפל על כורש?


1 דקות קריאה
12 Feb
12Feb

ספר עזרא, כמו כל ספר טוב, מתחיל ברקע ההיסטורי לעלילת הספר כולו. 

הוא מתחיל בהכרזה ששינתה למעשה את מצב עם ישראל, שהפכה אותו מעם של גלות, לעם של שיבת ציון.

הוא פותח בהפניית זרקור לשינוי המדיני של העם הגולה: הכרזת כורש.

ביום בהיר אחד מבשר כורש את הבשורה הבאה: עם ישראל יכול לחזור לארצו, הוא מוזמן לבנות אותה ולייסד בה את בית המקדש.

מה גרם לכורש, מלך שני בשלשלת מלכי פרס לקום ולהכריז את ההכרזה הכל כך לא צפויה בה הוא מתיר לעם ישראל לחזור לארץ ישראל אחרי 70 שנות גלות בבל?

ההיסטוריונים מנסים למצוא כל מיני תשובות - לאומיות, גיאופוליטיות, מדיניות, דתיות ועוד: 

כורש רצה שלא יהיו שטחים שוממים בממלכה שלו/ כורש רצה רצף טריטורי מיושב באנשים/ כורש האמין באלוקים אחד/ כורש האמין שכל עם יכול להאמין באלוהים שלו… הרבה תשובות יפות ויתכן שאף נכונות בחלקן.


אבל התשובה האמיתית מופיעה בפסוק עצמו: 

ראשית: "לכלות דבר ה' מפי ירמיה" - ירמיהו הנביא הבטיח בשם ה' שהגלות תיקח 70 שנה, ואכן, עברו 70 שנה, הגיע הזמן לנוע, לשוב לציון.

שנית: "העיר ה' את רוח כורש" - ה' העיר אותו, עורר אותו, הכניס בו רצון לשלוח את עם ישראל.


"וּבִשְׁנַת אַחַת, לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, לִכְלוֹת דְּבַר ה', מִפִּי יִרְמְיָה:  הֵעִיר ה', אֶת רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ, וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר: 

כֹּה אָמַר, כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, נָתַן לִי ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם; וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת, בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה".  


ה' נתן לי את כל ממלכות הארץ - אנחנו יודעים מימי אחשוורוש מה הייתה גודלה של מלכות פרס: מהודו ועד כוש ובסיבוב מלא על הגלובוס מנקודה לנקודה.

"והוא פקד עלי" - כורש מציין כאן נבואה שהוא ידע על קיומה מזמן ישעיהו הנביא: "כֹּה אָמַר ה', לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּי בִימִינוֹ לְרַד לְפָנָיו גּוֹיִם…" (ישעיהו, מ"ד, א')


החצוצרנים עומדים מוכנים בכיכר העיר, הכרוז המלכותי עומד הכן.

הנשים שומטות את בני הכנפיים המצווחים באושר והגברים נותנים לקורנס לנוח אי שם בשוק האחמדיניג'די המקומי:

"מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ, יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ, וְיַעַל, לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה; וְיִבֶן אֶת בֵּית ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם".


כורש מציין שני דברים ראשוניים:

 1. מי שרוצה יכול לעלות.

2. מי שעולה יכול לבנות את בית המקדש בירושלים.  


"וְכָל הַנִּשְׁאָר, מִכָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר הוּא גָר שָׁם יְנַשְּׂאוּהוּ אַנְשֵׁי מְקֹמוֹ, בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִרְכוּשׁ וּבִבְהֵמָה; עִם הַנְּדָבָה לְבֵית הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם".


3. מי שלא יכול לממן את העליה לארץ אנשי מקומו - על פי רש"י נראה שהכוונה לגויים - צריכים לתמוך בו כלכלית.

4. חוץ מהנדבה שהם שולחים לבית המקדש.

והעם, אכן, מתחיל לעלות. לא כולם. ממש לא כולם. הם גם ייתבעו משמיים על כך אחר כך.


"וַיָּקוּמוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת, לִיהוּדָה וּבִנְיָמִן, וְהַכֹּהֲנִים, וְהַלְוִיִּם; לְכֹל הֵעִיר הָאֱלֹהִים, אֶת-רוּחוֹ, לַעֲלוֹת לִבְנוֹת, אֶת-בֵּית ה' אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם".


כמובן שמוזכרים כאן רק שלושה שבטים: יהודה, בנימין ולוי, כל שאר השבטים הוגלו כבר בבית ראשון על ידי סנחריב אל מקום לא ידוע - עד ימינו אנו.


"וְכָל סְבִיבֹתֵיהֶם חִזְּקוּ בִידֵיהֶם, בִּכְלֵי כֶסֶף בַּזָּהָב בָּרְכוּשׁ וּבַבְּהֵמָה וּבַמִּגְדָּנוֹת לְבַד, עַל כָּל הִתְנַדֵּב".


הגויים מסביב נותנים להם כסף, זהב, בהמות ומזון.

כורש משחרר תחת ידיו גם חלק מהכלים שלקח נבוכדנאצר בזמן חורבן בית ראשון, אגרטלים, מחלפים, כפורים ועוד - 5,400 כלים בסך הכל - עדיין לא כל הכלים שהיו ברשותו.

  

וְהַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ, הוֹצִיא אֶת-כְּלֵי בֵית-ה', אֲשֶׁר הוֹצִיא נְבוּכַדְנֶצַּר מִירוּשָׁלִַם, וַיִּתְּנֵם בְּבֵית אֱלֹהָיו.  

וַיּוֹצִיאֵם, כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, עַל-יַד, מִתְרְדָת הַגִּזְבָּר; וַיִּסְפְּרֵם, לְשֵׁשְׁבַּצַּר, הַנָּשִׂיא, לִיהוּדָה. וְאֵלֶּה, מִסְפָּרָם:  אֲגַרְטְלֵי זָהָב שְׁלֹשִׁים... כְּפוֹרֵי זָהָב, שְׁלֹשִׁים… כָּל-כֵּלִים לַזָּהָב וְלַכֶּסֶף, חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת; הַכֹּל הֶעֱלָה שֵׁשְׁבַּצַּר, עִם הֵעָלוֹת הַגּוֹלָה מִבָּבֶל, לִירוּשָׁלִָם.


בראש העולים עומד ששבצר. אומרים חז"ל שהוא דניאל שירד ראשון לגלות בבבל במה שמכונה גם "גלות הילדים" שם התחולל סביבו הנס המפורסם של הישארותו חי בגוב האריות. 

אומר רש"י: "ששבצר" - זה דניאל שעמד בשש צרות - כלומר שש ניסיונות.


שיבת ציון הראשונה החלה, גלגלי הזמן מובילים את עם ישראל לעבר ארץ מכורתם - הם הולכים לשוב סוף סוף לציון. 


ולא נגענו בכלל באסוציאציה הכמעט הראשונית שעולה עם קריאת הפרק - הצהרת בלפור, ואכן בזמנו רבים ראו בה מעין הכרזת כורש מודרנית, וגם ב"בכתובת הגליל" שמונחת במוזיאון הבריטי בלונדון - והיא גרסה של הכרזת כורש, לעמים אחרים שתחת מלכותו. כתובת הגליל נמצאה בבבל - עיראק.  


שרידי עיר פרסית קדומה



הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.