מחיה הרצברג ועד מופע אוחילה - יום הכיפורים שלי


1 דקות קריאה
10 Oct
10Oct

יום כיפור.

על שלושה דברים עמד יום כיפור שלי השנה.

שלושה דברים שגרמו לו להראות אחרת. 

שונה. אהוב. שמח יותר.

הדבר הראשון היה שיחה של הרב אריה שפירא (מהעיר העתיקה).

הוא הסביר כמה שמהלך התשובה של יום כיפור הוא הרבה מעבר להשתדלות הבסיסית שלנו, לדמעות ולצעקות. זה מהלך הרבה יותר גבוה של רחמים אינסופיים, של חמלה אלוקית. הוא הדגיש את הנקודה של החנינה, יום כיפור הוא יום של חנינה כללית לכל אחד ואחד מישראל.

החנינה היא מכיון שאנחנו כולנו שייכים לברית הכללית של עם ישראל עם הקב"ה, ולכן כל התפילות של "ותן פחדך" "מלוך על כל העולם" - אלו ימים של כינון המלכות. 

מי שמוכיח את שייכותו למלכות - זוכה לקבל חנינה.

זה היה הפתח הראשון להרגשה של תקווה וחיבור ליום כיפור.

הדבר השני היה ראיון מאיר עיניים עם חיה הרצברג שנערך על ידי הבת שלה - ציפי גולן - ב'קטיפה'. 

חיה הסבירה שהרעיון של הווידוי הוא לטובתנו - זה כמו אדם שמגיע למטפל, והמטפל אומר לו: תוציא את כל הרע, תשפול הכל, תנקה.

כך גם הווידוי מנקה אותנו, עוזר לנו לשפוך את כל הרוע, את כל הבלבול - ולהישאר מה שאנחנו באמת: מלאים בטוהר. 

הדבר השלישי ואולי המכה בפטיש היה מופע "אוחילה".

קשה אולי לקרוא לאירוע הזה 'מופע'.

אולי יותר מדויק לקרוא לזה: ערב התעוררות, שירת נשים, התכווננות, לא יודעת. זה הרבה מעבר למופע.

'אוחילה' זה ערב שירה לנשים שמובל על ידי אודהליה ברלין (הבת של מוסא ברלין). 

כבר 11 שנים שהאירוע הזה מתקיים ממש בערב יום כיפור - בח' תשרי. עם השנים מופע אוחילה צבר תאוצה ונשים מוקסמות, וכיום אודהליה ממלאת פעמיים את בנין האומה, ועוד פעם את משכן האופרה בתל אביב. כולם גדושים בנשים שזכו לקנות כרטיס - שאוזלים שעתיים אחרי פתיחת המכירה. 

אודה ואומר, תהיתי עד כמה אתחבר לאירוע. בכל זאת, אודהליה ואני לא גדלנו באותם שדות גידול, וגם רוב קהל הנשים מורכב מנשים שלא למדו איתי על אותו ספסל, אבל חברה שכנעה אותי (והשיגה כרטיס) וככה מצאתי את עצמי, מצפה וגם סקפטית בבנייני האומה בח' בתשרי.

שעה וחצי של דמעות עברו עלי. (לצערי, נאלצתי לצאת אחרי שעה וחצי). 

של התרגשות, של לב שמתקלף לאט לאט, של שמחה, של חיבור, של התפעלות מעם ישראל (כולן היו שם: בעלות בובו, ופאות, ורווקות, ובעלות מכנסיים. כולן יצאו בערב יום כיפור לבילוי מסוג אחר: בילוי של התעוררות).

ערב של שירה אמיתית שבוקעת ממעמקי הלב ושוברת מחיצות.

אודהליה המדהימה עם הקול העמוק שלה הצליחה לחולל פלאים ולגרום לכולנו להגיע לשיאים חדשים עם שירים ישנים...

שפכי כמים ליבך. אוחילה לקל. רפאני ה'. וידע כל פעול.

והשיא היה מבחינתי: "והריקותי לכם ברכה עד בלי די" - תמיד השיר הזה מעביר בי צמרמורת. המחשבה על ההבטחה הזו. ההבטחה של שפע עד ששפתינו יבלו מלומר די - שפע אינסופי, גדוש, מלא בדליים של אהבה. 

והתגובה של הקהל - אלפי נשים שנעמדות על הרגליים וממש מעיפות את התקרה של בנייני האומה למעלה - הרעידה מיתר בלב.

על מה חשבתי תוך כדי? על כולנו. עם כל ההתמודדויות. והבלאגן. והעומס. והבלבול. 

חשבתי גם על כל מיני שנוספו למשפחת האבל בשנה האחרונה. על המשפחה של ציפורה בירנבוים ע"ה שהצטרפה למשפחה הזו בחודש האחרון.

על כולנו שרואים לפעמים הסתרה, וחושך. - ועל הברכה עד בלי די שנזכה לה.

עד שיבלו שפתותינו.

פלא שיום כיפור היה נראה אחרת?

להגיע אליו מתוך שמחה. מתוך אמונה. מתוך אהבה.

ולא רק ליום כיפור. לכל יום ויום - לראות את יד ה'.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.