מי סופר אותך?


1 דקות קריאה
31 May
31May

פרשת במדבר היא פרשה של ספירה.

סופרים. 

אלה פקודי גד, ואלה פקודי ראובן, אלה פקודי יהודה. לפקודיהם.

סופרים.

המעניין הוא הרש"י הראשון של הפרשה, ובעצם של החומש כולו:


"וידבר". במדבר סיני באחד לחדש. מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה. כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים, כשבא להשרות שכינתו עליהם מנאם, באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד באייר מנאם:

"וידבר". במדבר סיני באחד לחדש. מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה. כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים, כשבא להשרות שכינתו עליהם מנאם, באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד באייר מנאם:


במילים פשוטות רש"י אומר לנו: ה' סופר אותנו מתוך אהבה. ספירה = אהבה.

כשחשבתי על זה עלתה לי לראש התמונה של הבת שלי סופרת עוד אחד מהאוספים הבלתי נגמרים: מפיות/ כוסות חד פעמיות (לא תאמינו כמה סוגים יש!)/ ומדבקות כמובן.

ויש עוד אוספים יצירתיים: אוסף חידודים למשל. למען האמת כל דבר שזז בהישג ידם של הילדים יכול בן רגע להיהפך לאוסף. 

ברוב המקרים אני זאת שעוצרת את התפשטות האוספים כשאני חוזה במו עיני את אובדנה המיידי של עוד מגירה זמינה.

גם מבוגרים אוספים: המצויים יותר הם אספני עתיקות/ בולים/ כתבי יד ועוד.

ויש אספנים כרוניים שהאספנות השתלטה על חייהם ונהפכה למשהו כפייתי.


אחת התמונות המצויות אצל אספנים היא הספירה.

שוב לספור כמה מפיות יש לך.

שוב לבדוק כמה מדבקות הצטרפו לאלבום.

שוב לוודא את כמות האג'ואים (גוגואים?) המדויקת.

לספור.

הספירה היא תחביב כמעט בפני עצמו. שוב לראות כמה 'רכוש' צברתי.

שלא לדבר על אנשים מבוגרים שסופרים את הכסף שלהם שוב ושוב.

הספירה מבטאת את החיבה שיש לי לדבר.

  •     

באופן די מפתיע השתרש לו סלנג בשפה העברית שמדבר על ספירה. 'אני לא סופר אותך', 'אני סופר אותך'. 'אני לא סופר את זה' - שמשמעו אני מייחס לזה חשיבות או לא.

איכשהו כל כך מובן לנו שספירה מבטאת ערך. חיבור. אהבה.


החומש הזה מתחיל בספירה. עוד פעם ספירה.

מתברר שה' סופר אותנו. הפעם באמת. סופר אותנו עם כל המשמעויות שנלוות לזה. 

כאילו היינו מן אוסף פרטי וייחודי שלו. אוסף יקר ערך שרק רוצים להסיר לו את המכסה ולגלות, שוב, כמה יש בתוכו.

מישהו 'סופר אותנו', תמיד.



הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.