"נשים במאי זכיין" - עד כמה?


1 דקות קריאה
26 May
26May

"נשים במאי זכיין", הבסיס של האישה היהודייה - השליחה, הליווי והתמיכה של בבעל ובילדים שלה שילמדו תורה.

נשים במאי זכיין.

עד כמה?

כמה נכון להיעזר בבעל ולבקש ממנו עזרה?

מהו סדר העדיפויות הנכון בבית יהודי?

מה המקום של התורה בבית שלנו?


מצורף מאמר תשובה מאת הרב הגאון הר' אריה שפירא שליט"א, העיר העתיקה, ירושלים.

מומלץ לשבת ולקרוא בעיון, את שכתוב ואת מה שבין השורות:

יש לכן שאלות? מוזמנות לשאול כאן. 


"נראה, שכדי לדון בשאלה חשובה זו, מוטל עלינו לבחון בתחילה, את מגמת חיינו הכללית, וכן את מכלול המצוות והתפקידים שבהן אנו עסוקים, ואחר נוכל לשקול כיצד להכריע בין כל אותם הערכים.

כל אדם נבחן במעלתו עד כמה הוא בעל יכולת שיקול דעת, במישור בו הוא עסוק ובו הוא מקבל החלטות.

ונתבונן ונראה, שכל מערכת שיקול דעת נבחנת על פי שני חלקים: מטרה, וריבוי הנתונים

כלומר שיקול בין כל מכלול הנתונים, מה מהם יוביל יותר את השגת המטרה הנכספת.

כל שיקול דעת נשקל במשקולת הבנויה משתי כפות המאזניים, בהם מניחים את צדדי הספק, הם הנתונים הנידונים, לבחון מהו הערך המכביד יותר במשקלו הסגולי. 

אולם שני מרכיבים אלו לבדם אין בכוחם להכריע, כי חסרה לנו עדיין אמת מידה שעל פיה אנו אמורים לשקול.

לדוגמא, אם אנו שוקלים בדעתנו האם לקנות דירה במקום מסוים, אם לא נקבע מהי תכלית הקניה, לא נוכל להגיע לידי הכרעה נכונה. כי אם תהיה מטרת הקנייה לצורך השקעה, הרי שיישקלו הצדדים לפי השגת מטרה זו. 

ואם תהיה המטרה לצורך מגורים, הרי שהשיקול משתנה לחלוטין, כי הסיבה שהייתה לרכוש את הדירה לצורך השקעה, תתהפך ותשתנה כאשר תהיה הקנייה לצורך מגורים, וכהנה אין ספור דוגמאות.

דוגמא נוספת, רופא הדבק במטרתו לרפא בני אדם, ומאידך אין לפניו את מכלול הנתונים שבהן צריך להכריע, לא יצליח להשיג את מטרתו, כי עם כל רצונו הטוב, לא ידע כיצד להכריע את ספקותיו.

ומאידך, רופא שיש בידו את כל הנתונים, אולם אינו דבק במטרת ריפוי החולה, לא יגיע להכרעה נכונה, כי אם מניעיו אינם טהורים לריפוי החולה בלבד, הרי יוביל את כל הכרעותיו על פי אותם המניעים.

אמת המידה בכל שיקול, היא לשון המאזניים שעליה תלויות שתי הכפות. כי לעולם ישקלו הכפות את הנידון, על פי התכלית המבוקשת שאליה אנו חותרים.

היסוד הראשון שעליו הבית עומד, הוא עניין התכלית שאליה אנו מכוונים בבניין ביתנו המשותף.

כאשר אנו באים לשקול החלטות חשובות בחיינו, תמיד הדיון יתחיל בשאלת מטרת העל. בלבול הערכים ואי ודאות במטרה והתכלית, יגרמו בהמשך לאי יכולת להכריע ולהוביל ערכי חיים בטוחים. כי אם המטרה הכללית היא אינה מדויקת או חלקית, כמובן שגם ההכרעות ישתנו בהתאם. אולם אם נזכה לברר את מטרתנו האמיתית, בזה כבר קבלנו את היכולת לשקול.

כולנו נבראנו אך ורק למטרה אחת ויחידה, להשיג את הטוב המוחלט והבלתי יחסי, וממילא גם הנצחי והבלתי נפסק, והוא הדבקות בשלמותו ית', וכמו שהאריך רמח"ל לבאר במסילת ישרים (פרק ראשון), ובספר דרך ה' (ח"א פ"ב).

את הטוב המוחלט אי אפשר להשיג אלא באמצעות בחירה בטוב מתוך אפשרות שנייה של רע. 

וכשיעור הטוב והשלמות אשר ישתלם האדם בבחירתו בטוב, כן ילך וישתלם בטוב האמיתי, וכמו שנתבאר בדברי הרמח"ל שם.

ואחר בירור המטרה נבוא לברר, מה הנתונים היינו התפקידים, אותם מבקש מאתנו הקב"ה בבניינינו המשותף. וביניהם יהיה מוטל עלינו לשקול ולהכריע, במי מהם בכל פעם לבחור.

הראשונה - לבנות את ביתנו המשותף בכל ההשקעה הנצרכת.

השנייה - לגדל את משפחתנו עם כל הצרכים המיוחדים של כל ילד וילד.

השלישית - לעסוק בפרנסת הבית בכל דרכי ההשתדלות.

הרביעית - שייעשו כל אלו הפעולות על פי גדרי ההלכה ותיקון המידות.

החמישית – לעמוד במבחן האמון והביטחון בה', שעם כל ההתמודדויות הקשיים והתסכולים, נלמד נדע ונכיר, איך כל מהלכי חיינו נשלטים תחת תכנית אלוקית, המנהלת את כל מקרינו, להטיב לנו מהטוב המוחלט באחריתנו.


ומעל כל אלו, עולה ומתרוממת מצוות תלמוד התורה, אשר היא כנגד כל המצוות במעלתה, והיא המייצגת בעצמותה את עצם השלמות הנכספת, כי היא מעין אמיתתו ית' וגילויו, וכל הדבק בה הוא הדבק בחיים האמתיים.

מעתה, מוטל עלינו כבני זוג הבונים את ביתם על תכלית עליונה זו, לשקול בכפות המאזניים התלויות בלשון זו, איך נחלק את כל הכוחות הנדרשים כדי להוביל את השגת המטרה, יחד מכוח כל התפקידים הרבים והמורכבים. כי התורה הקדושה המייצגת בעצמה את המטרה העליונה, היא זו שלימדתנו, כי לא תגיע שלמות ההשגה אלא במילוי כל אלו המטלות.

לסיכום: שאלה זו אינה ניתנת לתשובה סתמית מה ואיך לנהוג, אלא החובה על שני בני הזוג, לפתוח את הדיון על ערך התורה בכלל, ואיך היא עומדת מול ענייני העולם בצרכיו וסדריו. ואז להיות שוקלים ובוחנים את ערכה כנגד כל התפקידים, הצריכים גם הם להתקיים ולהיעשות.

וכמו בכל איש מקצוע המשתבח ביכולתו להיות שקול בדעתו. כן גם אנו נשתבח ביכולתנו להיות שוקלים את צעדינו ואת החלטותינו. חיים ללא שיקול דעת, הם חיים ללא דעת. ילדים קטנים חסרים הם את כוח הדעת, ולכן אכן הם נמשכים ונגררים אחר החלטות מקריות. אולם משעה שהגיע האדם לגדלות ועמד על דעתו, הרי הוא נקרא 'בר דעת', ומאז הוא נבחן ומתייחד ביכולת השיקול.

כאשר אנו מתנהלים שלא בשיקול, נמצא את עצמנו פועלים בקיצוניות ונזרקים אל הקצוות. פעם נמסור את כל צרכנו בלי לחשוב על המחיר. ואז ניטלטל אל הקצה השני, ונאלץ להשבית את הבית, כדי להרפא מהחסר שחווינו.

אין פתרון אחיד לבעיה זו, כדרך שאין פתרון לכל שיקול דעת מקצועי. זו עבודת חיינו המשותפים, להשתית את חיינו על תכלית האמת, המיוצגת על ידי תורת האמת, תוך שיקול דעת ושימת לב תמידיים, איך כל תפקיד וכל ערך יקבל את מקומו, ולא נבוא חלילה למצב בו ערך אחד מאפיל על ערך אחר.

לעניות דעתי לא יהיה נכון, אם האישה עם כל תפקידיה הרבים תתמודד לבדה עם דילמה זו. הנכון הוא לפתוח דיון בנושא בין שני בני הזוג, על בירורי המטרות, ועל ריבוי הערכים העומדים לפנינו, ואז כל הכרעה משותפת, תהיה גם מאוזנת וגם רגועה.  


נסיים בלשון רמח"ל בדרך ה' (ח"א פ"ד אות ד'):

"ואולם מעומק עצת חכמתו ית', היה לסדר הדברים באופן, שאף בהיות האדם שקוע בחומר בהכרח כמו שכתבנו, יוכל מתוך החומר עצמו והעסק הגופני, השיג את השלימות והתעלות אל הזוך ואל המעלה, ואדרבא, השפלתו תהיה הגבהתו, ומשם יקנה יקר וכבוד שאין כמוהו, בהיותו הופך את החושך לאור ואת הצלמות לנוגה יזריח".

נשים לב לדקדוק לשונו, כי נושא מורכב זה הוא מעומק עצתו יתברך, איך האור והחושך הנראים לכאורה כמשמשים בערבוביא, כי רבים מעיסוקינו בהכרח מחייבים לשקיעה בחומר, ונראים כמנגדים ומעכבים את אור התורה. 

לא כן הוא. 

אלא שכן הוא הילוך תיקון ההנהגה בעומק עצתה, אשר בדווקא מסרה לנו את עיסוקינו בענייני החומר, כדי להביאו תחת ממשלת התכלית העליונה, ובכך לתקנו ולהפכו מחושך לאור, ומצלמוות לנוגה. 

אין שום פעולה מיותרת בחיינו, כל ההבדל הוא האם אנו עסוקים בשטח הגדלת טווח קרני האור, או בהכנת שטח החושך להעמידו כנטפל לתכלית העליונה, ובכך להפכו לעצם המקבל גם הוא את האור.

יש עוד הרבה מה להרחיב ולהעמיק בסוגיא זו, אולם נראה כי אין לנו הכנה חשובה יותר מלהיכנס לחג מתן תורתנו, בידיעה כי תכליתנו היא להעמיד את כל המציאות בכל חלקיה, מוכנה לקבל את אורו יתברך ושלמותו. 

וכשם שבהר סיני עמדנו בהיותנו גוף ונשמה יחדיו, וכמו שנאמר (דברים ה, כג): "כי מי כל בשר אשר שמע קול אלוקים חיים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי". 

כן גם תפילתנו ותקוותינו, כי הוא ישמיענו ברחמיו שנית לעיני כל חי להיות לנו לאלוקים, וכמו שכבר הובטחנו בדרי הנביאים (ישעיה מ', ד'-ה'): "כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והיה העקוב למישור והרכסים לבקעה, ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר כי פי ה' דיבר".




התמונה בשער לקוחה מפה.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.