שלוש נשים מקבלות תורה


1 דקות קריאה
02 Jun
02Jun

"בחג השבועות קיבלנו מתנה ה' נתן לנו את התורה הקדושה, על כן אנו שמחים…"

יש מישהי שלא הספיקה לשמוע את השיר הזה השנה? מהילדים/ מהנכדים/ מרוכבי הביבמה ברחוב...

בחג השבועות עמדנו כולנו אנשים, נשים וטף וקיבלנו את מה שהפך אותנו לעם סגולה, את מה שקידם אותנו ליחידה מובחרת בעלת מטרת על בעולם של חומר. 

כולנו היינו שם, נשים מכל הסוגים, הגילאים, והמאפיינים:

ציונה מדימונה, שירה מחיפה, טל מתל אביב, רינה מראש פינה, רחל מירושלים וגם מירי מקרית ספר-  כולן כולן. 

כולן קיבלו את התורה, כולן הוגדרו מאז בחלק מהשלם הגדול הזה של עם ישראל. 

וכולן שייכות לתורה כי כולן קיבלו אותה עליהן והקדימו נעשה לנשמע, גם אם אין להן קשר ישיר ללימוד התורה.

חג השבועות הוא בראש ובראשונה חג קבלת התורה שכוללת תרי"ג מצוות.


אבל, יש בהחלט פן מסוים של שמחה שנסוב דווקא על לימוד התורה, ומיוחד ללומדי התורה. 

המדרש המפורסם מספר על רב יוסף שהיה שוחט עגלה שלמה בשמחה מיוחדת, וכמו שהוא הסביר את זה - שאלמלא חג השבועות וממילא לימוד התורה, כמה יוסף איכא בשוקא…

כשאני חושבת על לימוד התורה בהקשר של נשים עולים לי שלושה סיפורים על שלוש נשים מקבלות תורה בנות זמנינו:


הראשונה היא חברה קרובה, שזכתה להינשא לבן תורה אמיתי, דיברתי איתה לאחרונה על הזכות להיות נשואה לאחד שמקדיש מרצונו את כל היום ללמוד תורה.

על מה דיברנו? 

על הטוהר שזוכים לו בבית, על העדינות, על ההסתכלות המרוממת על כל דבר, על לשמוע דעת תורה צלולה, ברורה, להקשיב בשתי האוזניים לקול התורה שבוקע מהגרון, קול פשוט, בהיר, על הזכות להיות מחוברת לתורה באינפוזיה באופן יומיומי.

זה לא תמיד פשוט, חברה שלי (כמו עוד המון חברות, כמו עוד המון קוראות…) מוותרת על שינת צהריים, על עוד בגד חדש, על מותרות יומיומיות וכיפיות, אבל כמו שאמר הרב שך לאותו עשיר שהיה אצלו: "אתה מקנא בי על העולם הבא? תקנא בי על העולם הזה…"

השיחה לא הייתה עוד דקלום סמינרי פומפוזי על "הזכות של בית של תורה" היא הייתה אמת פשוטה, ברורה שרואים אותה מדי יום מתהווה מול העיניים. אשרינו שזכינו.


יש גם את שירה, שכנה שלי שבעלה רואה חשבון. הבעל של שירה יוצא יום יום לעבודה לצורך פרנסת ביתו. בערב יש לו חברותא יומית בבית כנסת, שם הוא לומד את משנתו היומית.

אבל לשירה שכנה שלי זה לא הספיק. היא רצתה יותר. הפריע לה שהילדים לא רואים את אבא לומד, היא התעקשה. ומכאן התחיל עידן חדש: הוא קבע ללמוד עם החברותא בבית, ובערב הילדים רואים את אבא יושב ולומד על גמרא גדולה. 


נזכרתי גם בנעמי חברה שלי, שאבא שלה עבד בחברה גדולה חמישה ימים בשבוע. כל יום חמישי בלילה אבא שלה היה מתיישב בסלון על ערימה של ספרים ומתחיל ללמוד.

עד מתי? עד יום ראשון בבוקר. רצוף. כן, הוא היה אוכל, כן, הוא היה גם קצת עוזר בבית, כן, הוא היה גם מדבר עם הילדים ומחייך לכולם, אבל המיקוד היה תורה. להספיק כמה שיותר, כל מה שלא הספקנו השבוע.

אני ממש זוכרת את המחזה הזה כשהייתי באה ללמוד איתה למבחן, אבא שלה יושב בסלון ולומד.

אז לא הבנתי את המשמעות, אבל היום כשאני חושבת על זה אני מתארת לעצמי שלאמא של נעמי זה לא היה קל. הרבה יותר כיף לנצל סוף שבוע של בעל עובד - לטיול זוגי, או סידורים דחופים לבית, אבל זאת הייתה חלקת האלוקים הפרטית שלהם בבית. והיא נשמרה בקנאות. 

לכל מקבלות התורה באשר הן - מוקדש באהבה.

רימון לספר תורה, הודו, המאה ה - 19


מי שהייתה פעם בהקפות שניות בישיבת המקובלים אהבת שלום בירושלים לא יכולה לשכוח את המחזה של הרב יעקב הלל שליט"א שר את "אשורר שירה" שמושר שם ברוב עם, מאז ששמעתי אותו יש לי טעם מתוק לשיר. 

הפיוט התחבר ע"י הרב ברוך רפאל טולדנו, רבה של מקנס. נוהגים לשיר אותו במיוחד בחגים הקשורים לתורה, כמו שבועות ושמחת תורה.


"אֲשׁוֹרֵר שִׁירָה לִכְבוֹד הַתּוֹרָה

מִפָּז יְקָרָה זַכָּה וּבָרָה


נֶאֱמָן שְׁמוֹ בָּחַר בְּעַמּוֹ

לִהְיוֹת לוֹ לִשְׁמוֹ אֻמָּה נִבְחָרָה


נִגְלָה בִּכְבוֹדוֹ, עַל סִינַי הוֹדוֹ

קָרָא לְעַבְדוֹ, לְקַבֵּל תוֹרָה


נִתְּנָה לָנוּ עַל יַד רוֹעֵנוּ

מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בְּחִיר הָאֻמָּה


נֶאֱמַן בֵּיתוֹ הִבִּיט בִּדְמוּתוֹ

גַּם נְבוּאָתוֹ מַרְאָה מְאִירָה


יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבַת אֵל

כִּי הוּא מַנְחִיל אֶל לוֹמְדֵי תוֹרָה


אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר עַל יִצְרוֹ גּוֹבֵר

מֵישָׁרִים דּוֹבֵר בּוֹחֵר בַּתּוֹרָה


רַבָּה נְעִימָה תּוֹרָה תְּמִימָה

פֶּתִי מַחְכִּימָה עַיִן מְאִירָה".


חג שבועות שמח!



הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.