איפה נגור אחרי הקורונה?

הקורונה משפיעה כמעט על כל תחום בחיים שלנו:

בריאות, חינוך, פרנסה, חברה, כלכלה, ועוד.

אבל יש תחום נוסף שבו היא מחוללת שינויים: תחום הדיור והעיצוב.

כבר כעת ניתן לראות שינויים בעיצוב מיזמים נדל"ניים שמותאמים לעולם שמאוים על ידי סגרים ובידודים, ובסין, כמו בסין כבר הלכו צעד קדימה: שם מתכננים ערים מותאמות לעידן מגיפות.

האם הסינים יודעים משהו שאנחנו לא יודעים?
נקווה שלא.

יותר מרפסות, יותר דירות גן

אחת הבדיחות הנפוצות בתקופת הקורונה, דיברה על הטיול האולטימטיבי בימי בידוד/ סגר: הסיור במרפסת!

הבדיחה הזאת שיקפה מציאות פשוטה: כמה שהבית יותר מאוורר הוא מותאם יותר לימים בהם 'stay home' הוא המוטו.

לא פלא אם כן שיש עליה משמעותית בביקוש לדירות עם מרפסות, גם יזמי הנדל"ן מתכננים דירות עם מרפסות גדולות יותר, אפילו על חשבון שטח הדירה עצמה.

הגדלת החוץ על חשבון הפנים.

בנוסף, גם בתחום ביקוש הדירות רואים שינוי ברור. אנשים מחפשים יותר דירות גן, דירות דופלקס ואפילו בתים פרטיים.

מגמות שונות בעולם מספרות על חיפוש של בתים מרווחים יותר בפריפריה, מאשר היצמדות לדירות קטנות בערים, בהם התחלואה הייתה גבוהה יותר, וגם מרחב המחיה האישי קטן יותר.

בעולם שעובר לעבודה מרחוק ולמידה מרחוק, יש פחות משמעות למקום מגורים ספציפי.

ערים חסינות מגפה

יש כבר כאלו שחושבים קדימה, ומתכננים שכונות מגורים שיתאימו לעידן הפוסט קורונה, לעולם גלובלי שבו כל נגיף זעיר יכול לאיים על כלל הציבור.

באופן (לא) מפתיע, סין מציגה שכונת מגורים חדשנית שמותאמת למצבי סגר ובידוד. האם הסינים התכוננו לכך בתקופה שבה על פי הקונספירציה יצרו את הנגיף עצמו במעבדה? ייתכן.

כך או כך המיזם השאפתני מציג עיר שמסוגלת לשהות למשך זמן ממושך בסגר, לכלכל את עצמה באופן עצמאי, וגם לחיות בצורה מרווחת ומאווררת למניעת התפשטות נגיפים.

העיר הסינית המשודרגת שתבנה דרום-מערבית לבייג'ינג תאפשר לתושביה להיכנס להיסגר במקרה של מגיפה עתידית מבלי להרגיש כלואים. הם יוכלו לחיות חיים מלאים ולספק את כל הצרכים שלהם בלי לצאת החוצה, החל מייצור משאבים ועד עבודה במרחבי עבודה ייעודיים.

העיר המתוכננת על ידי משרד אדריכלות בברצלונה בשם: 'גואלארט אדריכלים', היא עיר ירוקה שאמורה לקום במרחק 80 קילומטרים מבייג'ינג.

"איננו יכולים להמשיך לעצב ערים ומבנים כאילו דבר לא קרה", אומרים בגואלארט אדריכלים.

השכונה מורכבת מארבעה בלוקים גדולים ומשלבת דיור עם משרדים, חנויות ושוק מזון, גן ילדים, בריכת שחייה ותחנת כיבוי אש.

העיר בנויה על עיקרון של כלכלה מעגלית, שעל פיו כל משאבי הטבע מנוצלים עד תום, וכמעט על דבר ממוחזר באופן מידי.

כל בניין מכוסה בחממות שיאפשרו קציר יומי של תוצרים למקרה של שיבושים באספקת המזון החיצונית, בראש הבניינים יונחו גגות משופעים שקולטים אנרגיה סולרית. 

גולת הכותרת הן מרפסות גדולות בכל דירה שאמורות לשמש כמקום בילוי משמעותי בסגרים ארוכים או בתקופות בידוד, לכל מרפסת יש גם משטח שמיועד לנחיתת רחפנים שמובילים משלוחים.

במקום מתוכננים חללי עבודה ענקיים, מרווחים ומאוורים היטב - למניעת הדבקה, בכל חלל עבודה יוצבו מדפסות תלת מיימדיות שבהן יהיה ניתן לייצר חפצים חסרים בשל סגרים ממושכים ושיבושים בתחבורה.

העיר, שמתהדרת כאמור בהיותה ירוקה, תרשה כניסת מכוניות לאזורים מסוימים, אולם מרבית הרחובות יהיו מיועדים להולכי רגל ואופניים בלבד.  תחבורה ציבורית ומוניות חשמליות יהיו זמינות כדי לתת אנשים יכולת לוותר על רכבים פרטיים.

האם העיר הזאת מספרת על עוד כמה נגיפים סינים שמחכים, חלילה במעבדות שלהם? האם הסינים מחפשים ליצור ערים בהם ניתן לשלוט על התושבים שלהם טוב יותר?

דבר אחד ברור: העולם שאחרי יהיה שונה.

בעזרת ה', טוב יותר.

מקורות:

https://www.dezeen.com/2020/09/02/guallart-architects-self-sufficient-city-xiong-an-china-architecture/

https://www.calcalist.co.il/real_estate/articles/0,7340,L-3830036,00.html

תמונות:

https://www.dezeen.com/2020/09/02/guallart-architects-self-sufficient-city-xiong-an-china-architecture/