תשובה: איך מסתדרים עם בעלי אופי קשה?


1 דקות קריאה
11 Feb
11Feb

קוראת יקרה בשם שרה שאלה:

אני מעוניינת לדעת על יחסי אנוש, עם סגנונות אנשים שונים, כמו בעלי אופי קשה, כעסנים, שתלטנים, רודפי כבוד. 

הפניתי את השאלה לתמר משה, פסיכולוגית קלינית שמתמחה ביחסי אנוש, בתקווה שכולנו נשאב ממנה תובנות וכח להתמודד עם בעלי אנשים בעלי אופי מורכב לידנו. 


התשובה של תמר:

"שלום לך שואלת יקרה,

אני מניחה שאת שואלת מתוך התמודדות, ושאת לא היחידה שמתמודדת עם קושי מול התנהגות כזו של אדם בסביבתך.

יש שפוגשות אנשים כאלה רק בבנק ובאוטובוס ויש שבהיכרות קרובה יותר.

את מעוניינת לדעת על יחסי אנוש-כלומר על תקשורת מול אנשים כאלה... בעלי אופי קשה, כעסנים, שתלטנים, רודפי כבוד... 


הכינויים שכינית את ה''אנשים האלה'' הם כינויים שיש בהם שיפוטיות. 

אני אינני יכולה להעיד על עצמי שאני נקייה משיפוטיות אבל בכל אופן אני מתחילה כך, היות וזו נקודת מוצא לתקשורת בינאישית. 

אם אני מתייגת מישהו בתור ''אדם קשה'' אז זה מה שהוא, וזהו. 

ולעומת זאת ברגע שאני מבינה שזאת לא כל המהות שלו, אני מבינה את הנסיבות או מבינה שלעולם לא אבין את מה שהביא אותו להיות כזה, אני באה ממקום אחר וזה חשוב, כי אני לא בעמדת עליונות עליו. 


בפועל, יש כמה נקודות הנחה שכדאי לעבוד איתם:

א. לצאת מנקודת הנחה שכל אדם הוא עצם הטוב. 

האחים של יוסף הצדיק חשבו שהוא מכשף מרושע משנה למלך מצרי גוי ערל וטמא... אבל ברגע שהוא גילה להם: "אני יוסף אחיכם...", אני עצם הטוב, הם לא ראו יותר את הבגדים ששהוא לבש, ולא נתנו על ליבם את התנהגות שהתנהג עד אז, כי גילו את האמת.

וזה סוד. סוד שכדאי לאמץ אותו בנוגע לעצמינו קודם כל.

יש בנו כל מיני חלקים ולא תמיד אנחנו מאמינות שאנחנו באמת במקור שלנו טוב גמור שלעולם לא יתלכלך,שכל מה שלא טוב - זה לא אני, זה רק כיסוי. 

כך גם מול האחר: כל אדם בעולם הוא עצם הטוב, גם אם אני לא מצליחה לראות את זה ורואה בו רק רע...

לכל אחת שקוראת את השורות האלה יש בוודאי מישהו שהיא חושבת עליו משהו שלילי. 

חמותך? השכנה? בעלך? ילד שקשה לך איתו? נהג האוטובוס? את עצמך???

אפשר לקחת את זה כעבודה, להפנים שגם אם אני לא מצליחה לראות בו טוב כרגע, ה' יתברך רואה בו טוב ואוהב אותו אהבה שלא תלויה בשום דבר ומצטער שכרגע הוא מתרחק. 

יכול להיות שגם הוא שכח שהוא יוסף, ומאמין לעצמו שהוא איזה ''מוחמד'' משנה למלך... 

ויכול להיות שגם את שכחת שאת יוסף, שאת עצם הטוב ואת מאמינה לקולות שאומרים לך שאין לך סיכוי... לכן זו העבודה. 

אם את רואה שמישהו כזה, תתבונני בעצמך: את מאמינה שאת טובה? אם כן, את תצליחי לראות טוב באנשים אחרים, וזו דרך חיים שלוקח זמן להפנים אותה. 


ב. לזהות אילו רגשות מעורר בי אותו אדם.

פחד? סלידה? גועל? כעס? בוז? 

ולקבל את הרגש שעולה. 

על רגש שעולה אין בחירה. עולה כעס? עולה. (ולכולם יש כעסים גם למי שרואה אותם רק אצל האחרים...) 

על מה כן יש בחירה? האם לתת לכעס לנהל אותי, האם לנקום/לפרוק תסכולים על מישהו אחר - שזה אסור. 

וזה היה נחסך אם היינו מזהים את הכעס ומקבלים אותו ולא רק ''מתאפקים'' עד שהוא מתפוצץ... 

וזה לא קל ולא כיף בהתחלה. כי נוח לנו להיות האנשים הלא כעסנים/ לא קשים/ לא רודפי כבוד. 

אבל בינינו, לכולנו יש במידה זו או אחרת מהכל, וכל מה שאני רואה באחרים יש גם בי... (אבל לא נעים לומר אז בואי נשכח מזה מהר...) 

אז מה עושים? פשוט מקבלים. מקבלים שיש מישהו שקשה לו, לחמול עליו, ואם את מרחמת עליו (ואולי אפילו מתפללת עליו?) זה מעורר למעלה רחמים עליו בתקווה שאותו אדם יגאל מהחושך שהדבר הזה מביא עליו. 


ג. לא לתת לרגשות הללו לנהל אותי.

פעמים רבות מפגש כזה מספר לי על העבודה שלי בעולם. 

למשל, נשים שפוחדות מכעסים (כי סבלו בבית למשל הרבה כעסים), מבטיחות לעצמן שבביתן לא יהיה, ואז הן הופכות למרצות ועושות כל מה שהבעל והילדים אומרים להם (ח''ו שלא יכעסו) ופועלות בניגוד לאמת שלהן ולמה שצריך.

אם הן תפגושנה את הפחד מכעסים ותעבודנה איתו נכון, הן תוכלנה לא לתת לו לנהל אותן ולהציב גבולות, לבטא רצונות ולא רק לומר ''אמן'' על הכעסן התורן.

הן תלמדנה לא לפחד מהרגשות שלהן ומתגובות האחר, ולעשות מה שצריך. 

באופן הזה, התקשורת הופכת להיות אמיתית יותר, היות ולא פעם, הסביבה של אותו אדם משמרת את ההתנהגות שלו בהסכמה שבשתיקה... 

עולה פחד למול הכעס? אני מרשה לעצמי לפחד, אבל מעמידה גבולות היכן שצריך. עולה בי בוז כלפי רודף הכבוד? להבין שבתוכי יש בוז, אולי גם לעצמי... לעבוד על זה, להאיר את זה, להרגיש, ואחרי שהרגשתי - להתמקד בטוב. מיקוד בטוב יכול להתאפשר אחרי שסילקנו את הרע.

לסיכום -

לא לשכוח שאנחנו כולנו עצם הטוב, ואין לי זכות לשפוט בחומרה יותר מריבונו של עולם שאוהב כל יהודי. 

לא לפחד ממה שהאדם הזה מעורר בנו, לקבל את הרגשות שלנו. 

לא להתנהל מתוך הרגש שעולה בנו - לא לתקשר עם אותו אדם מתוך פחד/ סלידה/ בוז וכו' אלא מתוך חמלה וממקום נקי.


כמובן יש מקרים שדורשים התערבות מקצועית ואם לא מצליחים לבד - מותר ורצוי לבקש עזרה.

בהערכה,
תמר" 



מקווה שקיבלת תשובה מועילה שרה,

אתן מוזמנות לשלוח את השאלות שמציקות/ מעניינות אתכן, וכמובן לומר את דעתכן על הנושא כאן למטה.

 



תמר משה, יעוץ והכוונה I מפגשים אישיים I הרצאותtm.kesher@gmail.com 0527161339

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.