1 דקות קריאה
15 Jan
15Jan

מי הכניס אתכן לכאן???

שלום וברכה... רגע, איך נכנסתן למשרד שלי?

השומר פתח לכן? המזכירה אישרה? קבעתן פגישה בכלל? 

טוב, הכנסנה...

מי אתן?

תלמידות? אימהות? מורות? ועד הורים?... לא?

יש עוד הרבה אפשרויות: מפקחות, יועצות ארגוניות, מפעילות תכניות, מתקינות מזגנים, מעצבות קירות, אחיות, מדריכות פדגוגיות...

להמשיך?

אני לא יודעת באלו מהכותרות הנ"ל אתן מתהדרות,..

אבל כל אחת, בזירה מסוימת בחייה, הגיעה למשרדה של מנהלת בית ספר.

בתור תלמידה, אמא, מורה.

או בנישה גמישה יותר בחייה המקצועיים.

איך צרובה לך החוויה?

אם הבטת בה מרחוק, כננס מול ענק, רועדת למוצא פיה אשר יחרוץ את גזר דינך?

אם הפגנת מרץ נערי בניסיון לשדר ביטחון, שלפת קורות חיים פרוותיות כמו שפן מהכובע?

אם גמגמת לבקשת יום חופשי נוסף, מצטדקת. נאבקת על הזכות להיות אמא ואשה לפני היותך מורה?

ואולי נעמדת, נחרצת! להילחם על מצבה של ביתך המופלית ולהפוך סדרי בראשית?

שמא להתדפק כרשה וכדלה, להפיל תחנונים על קבלה של תלמידה חדשה?

או אולי פשוט כידידה...

בכל מקרה, את מוזמנת לשבת, אבל רק לרגע!


את עדיין חוששת? לא מורידה את התיק מהברכיים. אני אשתף אותך במשהו:

אי אז בתקופה פרהיסטורית קדומה, בהיותי אשת אברך צעירה, שכנה יקרה החליטה שאני מאוד מוכשרת וצריכה להתדפק על דלתות בתי יעקב באזור ולהציע עצמי כמורה.

על אף הבושות האיומות, נטלתי עצת זקנים. הצטיידתי בניילונית עמוסת קורות חיים שלא קרה בהם הרבה ונדמיתי כאחד הקבצנים השולה מניילונו המלצות רבנים.

עד היום אני זוכרת מבטי מנהלות הדורות, כבדות מראה, מביטות בי כשקופה.

היום, אני מבינה שכך העולם רואה מנהלות: כבודות, מרוחקות, שולטות, שומרות השערים של הדור.

ובכן... עכשיו שאת פה מולי, אני רוצה להראות לך דברים קצת אחרת....


משרד המנהלת, הוא צומת דרכים רבת שלוחות!

כמספר העוברים והעוברות בין משקופיו, כך מספר תפיסות העולם, היחס וההסתכלות על האדם שיושב מאחורי השולחן.


כשקראתי ראיונות על עבודות נשים ב"שבי רגע", ניסיתי לדמיין ראיון איתי, מנהלת בית ספר.

אני אוהבת את העבודה? (תלוי... את ההצלחות? מאוד... את השאר???)

היא ממלאת אותי? (אפשר רגע אחד בלעדיה בבקשה? ואפשר לא לשאול אותי רק שאלה אחת בסופר ובגינה...?)

אני ממליצה עליה? (לא! למה שמישהי אחרת תעשה כזה דבר לעצמה. אבל אני? לא יכולה לעשות שום דבר אחר! ו....גם לא מוכנה שאף אחת תעשה את זה במקומי!)

מראיון דמיוני לראיון דמיוני, הבנתי שמנהלת בי"ס זו עבודה מסוג שלא יכולה להשתבץ ולהסביר את עצמה לאחרים מבין השורות.

היא הרבה מעבר למקצוע, והמון מעל לתפקיד. לא ניתן למצות אותה בתור 'שליחות' או משמעות. חיים שלמים שמקפלים בתוכם אחריות על חיים של אחרים.

זו עבודה שהיא מעבר לכל הגדרה, כי כל רגע מגדיר אותה אחרת. לא ניתן לכנותה מקצוע, מכיוון שההכשרה שעוברים תוך כדי העבודה משנה את תפקידך בכל סיטואציה מחדש...

וכך נולד לו הטור הזה..

(טור, שינסה למלאות שקים סקרניים ותמהים על סיטואציות תמוהות ומורכבות, המאכלסות את פירמידת בית הספר ממבט של מי שיושב בקודקודה)

בקיצור, אפתח לכן דלת, לרגעים מיוחדים ונדירים של מנהלת שבד' אמות משרדה, נלחמת בין: סמכות לחולשה, הקפדה לאמפטיה, שמרנות ליצירתיות, גבולות להכלה (צריכות עוד?...)

ובמלחמה החשובה ביותר למנהלת יראת ה', שבנותיו היחידות מופקדות בידיה, הלא היא המלחמה בין עשיית רצונו יתברך, ל... (לא כ"כ נעים...) עשיית רצוני, או רצון אחרים.

בטורים הבאים, אביא בס"ד את רוח המלחמות הללו, העדינות והשקטות, הסוערות והלוהטות, המשמעותיות והחורצות.

נביט בחוויות, בשיעורים, בשיחות, באירועים בישיבות... ויחד.. נלמד, נצחק, נבכה, נתבונן ונחכים!

ועכשיו, אחרי שישבתן לרגע.....

במחילה, אם תוכלנה לפנות את המשרד, יש לי פגישה ממש עוד חמש דקות. אתן רואות? הנה... המזכירה כבר הגיעה להזכיר...

אתן יכולות לקבוע אצלה פגישה לטור הבא!


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.