1 דקות קריאה
13 Jun
13Jun

שלום לכולכן!

אלו שבאו מרחוק ואלו שבאו מקרוב.

אווירת חג מתן תורה עדיין עוטפת את כולנו, ואת המילים שלא הספקתי לומר לפני החג, אומר עכשיו, ברשותכן.

בפורום חינוכי כלשהו שהייתי שותפה בו התעורר נושא לדיון שהפך לוויכוח סוער.

אלו מרצות כדאי וראוי להביא לבנות הנעורים לפני החג?

"נשים שמוסרות נפש על קיום התורה."

" להעמיד על מרכז הבמה דווקא את ההתמודדות היומיומית של נשות אברכים."

"זה משעמם! לא מעורר הזדהות.."

"צריך לעורר את הבנות עם סיפורי מופת של בעלות תשובה, גרות צדק."

"להדגיש את המסירות נפש לחיות חיים של תורה של מישהי שבחרה באמת."

"אז מה הבנות לא יכולות לבחור כי לא זכו להיוולד גויות או חילוניות?"

"חייבים לעניין אותן במשהו סוער."

"האמת הפשוטה והקרובה חזקה יותר מהכל."

"ומה עם אלו שאולי מתמודדות?"

"ומה עם אלו שאין שום ענין להלהיב עם סיפורים חיצוניים."


בקיצור - קולות וברקים!!

ומכריע - אין!!

היות ולא מדובר היה באסיפת צוות שבסופה נופלת החלטה עם שם המרצה + עיצוב פלייר וסגירת אולם, הוויכוח לא הגיע לכלל ישוב ונותר מהדהד בחלל.

ואני שאלתי את עצמי מה נכון לדעתך אסתר?

האם יש נכון ולא נכון?

האם יש בעיה בלספק לבנות מרצות ש"חיצוניות" לעולם הבחירה שלהן?

ממה החשש?

האם זה אמין?

מדבר אל עולמן?

או שמא רק מרגש?

מגדיל את ההערכה?

נותן נקודת פתיחה בעייתית לבחירה של בת עשרה חרדית ממוצעת?


האם מרצות דגולות ונבונות או נשים שחיות מתוך מסירות לתורתנו הקדושה -

מעוררות הזדהות בבנות?

גורמות ליעד להיות מושג יותר?

או שמא נראה שאין המינוחים זהים ומעוררים את העולם הפנימי?

האם עמל בפני עצמו וכוחה של בחירה לא מספקים בפני עצמם?

האם דורות על גבי דורות של שמירה על גחלת בוערת לא מספיק כדי להציתה הלאה?


נותרתי במחשבותיי בלי הכרעה על עצם הדיון, אך עם החלטה שאם אזדקק לבית ספרי אביא את שני הסוגים! 

פתרון ביניים יצירתי שכזה...

אבל שתי דמויות עלו וניצבו בפניי.

דמות אחת, גיורת. שהגיעה מבחוץ, מהבית הכי רחוק שיש... גויה עם תעודות!

כזו שעשתה מסע מופלא ומעורר השתאות, כזה שוודאי ימלא אולמות גם של נשים ולא רק של נערות...

והשנייה אישה, מרוממת, נעלה שזכתה להינשא לאיש גדול ולהתייסר בייסורים גדולים הרבה יותר. ובכל זאת בחרה בטוב ועמלה עבורו עד יומה האחרון.

אני מאמינה שגם סיפור החיים שלה, היה ממלא אולם עם כיסאות שנושא כמה אפסים.

בתור מי ששמעה את שני הסיפורים, והשתדלה להכיר את שתי הדמויות -

הבנתי שאין הבדל... שתיהן נלחמו. שתיהן הקריבו, שתיהן זכו ושתיהן זיכו!

האחת נלחמה בחושך סמיך והבעירה מדורה ענקית כדי להניסו,

והשנייה שחשך אורה בעדה הציתה נר והתנחמה באורו.

לשתיהן הייתה נקודת בחירה בהתאם למה שההשגחה יעדה להן ושתיהן בחרו ועוד איך בחרו..

אהה, גם את מכירה אותן...

רות ונעמי.

מה את אומרת? את מי היית מעדיפה? ממי את לוקחת מוסר?

למול שתיהן אנו מבינות שאין מקום להשוואה.

יש מקום לכל אחת ולנו מקום לשאוף אליו.


ימים ספורים לאחר הרהורי תוך כדי ההכנות לחג, סיפרה לי דמות מפתח בבית הספר על שיחה שהייתה לה עם תלמידה בוגרת שלנו שהתקיים בה הפסוק "שלח לחמך על פני המים" ונעשתה מורה טרייה ורעננה בבית ספרנו.

היא ניגשה אל אותה דמות ושחה בפניה. "תמיד חלמתי להיות מורה, תמיד האמנתי ברוב תמימותי שמורות הן עם בוטח ושלם שעשוי ללא חת, לא מתלונן, ממרר או מתבלבל. למה? כי לימדו אותנו ההיפך. כי הייתי מהתלמידות האלה ששתו בצמא והערצה את דברי המורה. קצת היה לי קשה להיכנס לחדר מורות ולהבין שהמורות עשויות בשר ודם."

הדמות חייכה אליה, בחנה מכף רגל עד ראש את התום המתוק.

היא הסבירה על קשיים והתמודדות וניסיון החיים והשילוב בין בית לעבודה אך להפתעתה הפנים התמות נותרו קפואות, מסרבות לקבל.

"מה? מה הכי הפריע לך?" היא ניסתה לנער מהטראומה.

"הפריע לי שאני האמנתי שהן מושלמות וגיליתי שהן לא".

"מה בעיניך מורה מושלמת?" היא ניסתה עוד קצת.

היא חייכה במבוכה. "מורה שתמיד שמחה, תמיד יש לה סבלנות, תמיד רוצה להיות שם עבור התלמידות שלה. כמו המורות שהיו לי".

"בעצם... זה אותן מורות..." היא התביישה מהגילוי של עצמה.

ההבנה התפשטה על פניה, והניחה את דעתה.

הסיפור מיד הזכיר לי את אותו דיון סוער.

מי המורה למופת?

זו הנאבקת בעשר אצבעותיה? החייל בשדה הקרב?

זו העסוקה בלחלום חלומות, בליצור חזון?

מי האמא המצטיינת?

ואלו חלקים בה נעלה על נס?

מי האשת חיל?

כיצד הדמיון שלנו מציג לנו אותה?


עולמו של הקב"ה מלא במסעות,

ובכל זמן אנו שולפות כלי אחר כדי להיאבק בתלאות המסע,

פעם חיצוני,

פעם פנימי,

פעם מרגש ועוצמתי,

ופעם שקט ומובס.

המאבקים יהיו וישנם עד מאה ועשרים.

אלא - ללמדנו שכר של גומלי חסדים.

רות דבקה בנעמי, נעמי דאגה לרות.

ואנחנו נדבק במידותיהן ונלחם בכל הכח בכל החששות ובכל ההרגלים, ונזכה לקניין של מלכות, לקניין התורה הקדושה ועמלנו בה.

נשות ישראל!!

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.