1 דקות קריאה
04 Apr
04Apr

שלום לך!

גם בערב פסח יש לך זמן לשמוע את הגיגיי?!

לכבוד הוא לי!! את יכולה להוריד את הכפפות.

ברשותך, אני פותחת חלון. יש כאן ריח של אקונומיקה...

תגידי, חשבת פעם על המילה ערב?

לא יום ולא לילה.

כביכול דבר שאין לו ממשות.

ערב שבת - הוא יום של עדיין לא קודש, אבל גם לא ממש חול.

ערב פסח שלנו - הוא לא לגמרי מצה וודאי שלא לגמרי חמץ.

ערבוביה - הם ערימת חפצים שהם לא סוג אחד אבל הם כבר לא שניים.

ערב רב- לא ממש גויים אך גם ודאי לא ישראל.

הערב הוא זמן של הכנה, של בחירה בין מציאות למציאות, בין מצב למצב.

מעבר (שהוא אותיות ערב) ממצב למצב, דורש הכנה, בחירה.

ולכן אנו לא קופצות לפסח ככה ברגע אחד ויוצאות ממצרים.

אנחנו טורחות ועמלות, מאירות את הבוקר לתוך הערב עושות בערבוביה – בקרה.

כולן מרגישות היטב את הקדושה של כל הימים הטובים מתפשטת עוד הרבה קודם הגעתן הממשית.

אם כי כולן יודעות שזה מעורבב ומערבב...


איך זה קשור לטור שלי??

אני רוצה לשתף אתכן בחוויה מערבבת, אחת מיני רבות.

בחינוך יש כל כך הרבה ערבים - כל כך הרבה ניגודים.

הממסד הוא היוצר הגדול ביותר של הערבובים.

לעתים רבות אנו נכשלות.

כי המערכת מעורבבת,

עם הספקים מול יכולות.

עם תקנון מול אישיות.

עם זמנים מול אנושיות.

ועוד ועוד ועד...

טוב... הבטחתי סיפור אתן אומרות?

כן, כן אני יודעת שיש לכן הרבה מה לנקות. גם לי (תיכף תבינו את מה)!


לפני מספר שבועות הוזמנתי אישית על ידי תלמידה בוגרת שלי, לשבע הברכות שלה, כיוון שנבצר ממנה להגיע לחתונתה.

הגעתי בזמן, כיאה למנהלת חשובה.

הכלה עמדה בחוץ ושוחחה עם החתן.

הבטתי בה מרחוק מזועזעת, למרות שציפיתי לראות משהו "אחר".

פאה ארוכה – מאוד!!

שמלה- בדיוק ההיפך.

המכשיר שהוחזק בידה ללא ספק לא עבר אישור של שום ועדה.

וכשהתקרבתי יותר הבחנתי בעוד אי אלו תוספות שוודאי לא החמיאו לי כמי שבאה 'לקצור נחת'.

היה לי קשה לראות אותה כך.

הרגשות רבות מאוד עלו בי. החמצה, כעס, כישלון, סקרנות.

את כולן כבשתי היטב היטב.


5% הנחה לקוראות שבי רגע על כל הקולקציה של RARE!! 

לצפיה בקולקציה לחצי כאן, לקבלת הקטלוג לחצי כאן


נשמתי עמוק לפני שנכנסתי, ובכניסה ראיתי את אם הכלה.

חששתי שהיא תהיה מובכת ממני, א"ע ההזמנה.

אך להפתעתי היא זינקה עליי ממש בהתרגשות והצביעה על מקום שמור בינה לבין הכלה.

"המנהלת" היא לחשה, ספק להתגבר על המוסיקה, ספק לייצר אפיק לשיח אישי.

"הרבה הרבה מהפלא הזה הוא בזכותך!! את לא יודעת כמה פייגי מצאה אצלך נוחם ותקווה, בית הספר היה אחד המקומות 

היחידים שנשארו חמים ומכילים בזיכרון שלה, בואי שבי היא תיכף תיכנס ותשמח מאוד לראות אותך."

עד שפייגי נכנסה היה לי זמן לקלוט את הערב שבתוכי.

ערב של בת ישראל שנלחמה בשיניים בין הטומאה לקדושה.


פייגי תמיד היתה מורכבת, שמה היה מככב באסיפות, ונוכחותה בחדרי היתה תכופה למדי.

אבל את שנות היסודי היא צלחה ב"ה בשלום (בית ספרנו קהילתי וחמים).

הוריה בחרו לרשום אותה לסמינר תחרותי במיוחד, בו היא נקשרה מאוד לבת של אחת המורות שמסתבר שהייתה נתונה במשבר רוחני עמוק, ומהר מאוד מצאה בפייגי, "שותפה לצרה". 

יד ביד הן שקעו אט אט במצולות ל"ע.

את פייגי, סילקו מהסמינר בסוף י"א, את חברתה לא.

שמה ה"מעורבב" נישא למרחקים ושום סמינר לא קיבל אותה, ומכאן ועד ליום חתונתה היא התגלגלה בכמה מדרונות תלולים מאוד, תוך כדי ריסוק כל איבריה הרוחניים ולבבות הוריה.

כשהייתי פוגשת אותה בחתונות נבחרות עטויה בקפוצ'ון וחצאית מושאלת, תמיד היינו משוחחות. אני מקשיבה, והיא בוכה. מרגישה שאין לה זכות לחזור, שאין לה מקום ואין לה תקווה.


וכאן, בשבע ברכות שלה, אני התערבבתי ובמקום לראות את האור הגדול, את הבחירה האמיצה, את הצעדים השבורים שלה אל חיקו של בורא עולם, מה ראיתי? את ההרגלים שעדיין דבקים בה מבחוץ, שומרים עליה שלא תיזרק שוב החוצה בכאב גדול.

הערב הזה כאב לי. התאכזבתי מהתגובה הטבעית שלי לחושך שבו ולא לאור.

הבטתי לה בעיניים לאחר שהתיישבה לידי וראיתי אותו מקרוב.

היא הניחה יד על ידי ושאלה: "המנהלת אפשר לברך אותך?"

"ודאי! עניתי מחזיקה את הדמעות בכח מרשים.

"שתזכי תמיד לראות את הטוב שבתלמידותייך כמו שראית בי!"

"אמן" פייגי אמן ואמן!

שנזכה לבואו של היום אשר כולו יום ולא לילה.



הקולקציה של ליידיס עם 5% הנחה לקוראות שבי רגע! 

בלחיצה פה תגיעי לאתר, פה תוכלי לקבל את הקטלוג. לקבלת הקטלוג במייל לחצי כאן.




LADIS - יפה גם בבית. בלחיצה פה תגיעי לאתר.

כרגע עם 5% הנחה לקוראות שבי רגע, קוד קופון: shvi

,


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.