1 דקות קריאה
21 Feb
21Feb


אוהו, שוב שלום לכן!!

האמת? חיכיתי לחברה (בסגול, קמץ)...

קצת בודד פה בפסגת הפירמידה, אין מקום בקדקוד הצר הזה לעוד מישהו חוץ ממני.

פירמידות? קדקודים? אנחנו במסע אחורה בזמן?

לא, לא, אפשר להירגע... התכוונתי לפירמידת הניהול.

באחת מיני עשרות ההשתלמויות למנהלות בהן אני שותפה (ברצוני או בניגוד לו..) דימה אחד המרצים, תוך כדי הדגמה ויזואלית, את עבודת הניהול לפירמידה.

בתחתית הרחבה שוכנות לבטח התלמידות.

מעליהן המורות, תופסות פחות מקום.

על גביהן ההורים בתפוסה מצומצמת עוד יותר.

עליהם, עובדי המנהלה, שעל גביהן העירייה ועל גבי... להמשיך?

כך עומד לו מבנה משולש עד לקדקוד המחודד, שבו אתן יושבות כעת. וכמו שאתן רואות אין בו מקום לאף אחד… חוץ ממני.

ארץ בתי הספר מלאה בפירמידות בעלות מבנה זהה של בסיס רחב וגג מחודד, אך לכל אחת סגנון ייחודי.

אם היינו יוצאות לסיור דמיוני באותה הארץ היינו מוצאות מגוון אדיר של סגנונות:

פירמידות עם שומרים קפדניים שחניתות צלובות בידיהם, מיושנות ומאובקות שמוסרות נפש על שמירת הצורה האותנטית עוד מימי מצרים, חדשניות שעושות הכל כדי שהפירמידה תראה הכל רק לא... פירמידה, ערכיות, בעלות חזון, שכבר ממרחק כמה קילומטרים מזהים אמרות יושר מתנוססות על השער.

היום, לאחר למעלה מעשור שנות ניהול. אני מבינה שכל פירמידה היא בעצם קדקוד!

דהיינו הפירמידה היא בעצם: ה-מ-נ-ה-ל-ת!

כפי הרצונות, החלומות וגם נטיות אופיה של המנהלת כך תראה הפירמידה אשר היא מכהנת בקצוותיה.

מנהלת יוזמת - תנהל בית ספר עם מורות שאוהבות לחלום ולא מפחדות מחידושים, מנהלת שמרנית תייצר קו חינוכי שמבהיר לכל הבאים בשעריו כיצד לנהוג, מנהלת דייקנית תצעיד תחתיה עמידה ישרה בהגשות, התכנסויות, אספות וכו'...

על אף חוסר הנעימות שבדבר (לי כמובן..) התופעה פועלת לשני הצדדים. דהיינו חסרונותיה או מגבלותיה של מנהלת משתקפים היטב היטב באתגרי המוסד. (איך אתן מחייכות נכון?? אתן יודעות בדיוק מה המנהלת של הבת שלכן צריכה כדי שבית הספר שלה יהיה מושלם... או אולי שהיא תהיה מושלמת אהממ אההמ).

מנהלת יוזמתית בעלת מעוף לרוב תצטרך חיזוק בנהלים מעוגנים, מנהלת שמרנית ודייקנית תתקשה יותר בהכלת תלמידות שמאתגרות את המערכת, את גבולותיה, וכהנה וכהנה... (מקווה שאני לא מרגיזה אף מנהלת אחרת שנמנית על קהל הקוראות. אם כן סליחה מראש!).

עד כאן הסיור הדמיוני בארץ הפירמידות ובניתוח האנתרופולוגי שמאחוריו!

הדימוי לפירמידה מספר את הסיפור של עם המנהלות. קצת מזכיר את חד גדיא (מסתדר טוב עם החזרה בזמן למצרים לא?) יש קושי עם תלמידה - אתא המורה - ופנתה להורים - שמזעיקים את היועצת - שמעוררת את הפסיכולוגית - שקובעת עם מורת השילוב - שמכנסת את הצוות - שמסיק מסקנות - שמניח על שולחן המנהלת שמחליטה ופוסקת ו... חותמת.

מרגישות את העליה בפירמידה? (יש בה מדרגות מבפנים?... לא יודעת, אף פעם לא הייתי בפירמידה אמיתית. אבל כדי להגיע למשרד שלי אישית אני עולה כמה וכמה...)

גם כאן, קיימת שוב תופעה הפיכה ודו כיוונית. הכיצד? מנהלת מחליטה החלטה, שרירותית (או מלאת חשיבה ותכנון) היא מכנסת צוות ניהול, שבונה את התכנית, משפצת עם היועצת, שמתווכת למורות, שמעבירות לתלמידות, שמתלוננות להורים שפונים למנהלת והיא בודקת עם המורות ו... חד גדיא!! חד גדיא!!

כל תנועותיה, מחשבותיה ורצונותיה של מנהלת מהדהדים במסדרונות בית ספרה, והרבה הרבה מחוצה לו. ימה ונגבה, צפונה וקדמה.

ולכן מנהלת מופעלת מתוך כח אדיר, מנוע רב עצמה! שקודם, (בעיניי לפחות) לכל כח אחר והוא:

א-ח-ר-י-ו-ת!

גם אם הגעתי להתיישב בכיסא המנהלת המרופד מתחושת שליחות או מכוחו של חזון חינוכי סוער, ואפילו אם אני פרי טיפוחיה של פרוטקציה רבה בשנים.

עדיין עם אחריות קמות מנהלות בבוקר והולכות לישון (אם הן מצליחות להירדם ותלוי כמובן באיזו שעה...) בלילה.

בדומה למנהל של מפעל שחייב לאחוז ראש בכל פרט בתפקוד פסי היצור שלו, אחרת התקלות תחזורנה לדפוק על דלת משרדו. גם מנהלת היא בעלת מפעל.

אבל כמו איזה מפעל בדיוק?! מה מגדיר תקלה במפעל לקופסאות שימורים? מהו מוצר תקול בייצור חלקי חילוף למזגנים? די ברור, לא? (מבלי לזלזל כמובן. כמנהלת ברור לי שגם שם ניהול זה עסק מורכב ודורש אחריות).

מהי תקלה חינוכית? מהי מורה ששגתה? מיהו הורה שחצה את הגבול?

האם ישנה נוסחה?

היום, אני יודעת שאין. יש הרבה דברים, אבל נוסחאות אין!!

אבל כשקורות תקלות, וקורות… אזי אותה גברת אחריות - חברתה הטובה של כל מנהלת , גדלה ומתעצמת והופכת להיות-- אחריות נצחית!

אחריות שנושאת מבט למרחוק על דורות שלמים שעוד ייוולדו מהחלטות שגויות, מחוסר תשומת לב, או מהבנה לקויה.

מרגישות את הכובד על הכתפיים???

אני כן!!

לכן כאן נקראת לעזרתה חברתה השנייה של מנהלת, אוהו איזו חברה טובה! וכמה שאף אחד אחר לא אוהב אותה חוץ ממנה (כלומר ממני).

את החברה הזו נפגוש בס"ד בטור הבא.

בינתיים, צאו מהשפיץ החנוק הזה, ותשחררו קצת את הכתפיים.

ותוסיפי תפילה על המנהלת של הבת שלכן, על בהירות, ענווה, ישוב הדעת ו… עמידה בעומסים.

מניסיון - התפילה תשוב לדפוק על דלתכן.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.