אם הייתי/ מלכה דיאמנט

אם הייתי,

ואהבתי,

ואהבת אז גם את.

אם הייתי,

וכאבתי

וכאב לך כצבת.

אם הייתי,

ורציתי,

ורצית – הוי, עד כלות,

והייתי,

ושתקתי,

וצרבו הקולות...

אם היית,

ורצית,

אך דחיתי אני.

אם היית,

וכאבת,

וכעסתי אני.

את היית,

לא שתקת,

ורתחו דמעותי.

את היית,

וכעסת,

רעדו אדמותי.

אם היה לך רצון

להבין, לחמם,

מאסה נשמתי

באהב של אם.

אם בער בך רצון

לחבק, לאהוב,

אז בער בי ליבי,

לבכות ולכאוב.

אם היה

וביקש,

דמע

וכאב,

ואני שם הייתי

כנחל אכזב.

אם רצית

ושאלת

ונפשך כה כמהה,

אז שולחת אני לך

סליחה, בדמעה.

כי הייתי, והיו אשמותי.

עוד יבוא לו היום,

ובטרם יידום

הוא יאיר,

כי אם לא –

אימתי?!

עדיין לא רשומה לניוזלטר של שבי רגע? שם קורים הדברים החמים באמת... בלחיצה פה את נרשמת.