מוקדש באהבה לכל האימהות באשר הן
בפוטנציאל, בהמתנה ובפועל.
שומעת את האדמה לוקחת נשימה
ארוכה
מתעטפת בשמיכה של סתיו מסתורי
ומחכה
שומעת אותה נושמת עמוק
את ריח העננים הרחוקים
שהבטיחו עוד לבוא
בסבלנות שיש רק לה
היא מפנה בתוכה מקום לזרעים קטנים
לתהליכים גדולים
לשקט שמצמיח הכל
עונה או שתיים,
שלוש שנים או ארבע...
כמה זמן שצריך לחכות, היא מחכה.
אז מה אם כל מה שיש כאן עכשיו
הוא שורות של עפר תחוח?
היא מסוגלת כבר לשמוע את אוושת העלים ברוח הפרדס
שעוד יהיה כאן.
- - -
לוקחת יחד איתך, אדמה
נשימה ארוכה
מסכימה
לכל מה שעוד צריך להתרחש כאן
ולכמה זמן שזה ייקח...
לומדת לשתוק,
כמה שצריך,
מבינה עוד קצת
תהליך
לומדת להיות שם כל הזמן, כמו אדמה,
לתת מקום
לאפשר לכל גרעין להכות בי שורש
ולהצמיח את הפרי שלו.
לומדת
סבלנות
לומדת
מהי בשבילי
אימהות.
מאחורי השיר:
חני, 39, בני ברקית, אמא ומורה שגם כותבת לפעמים, מנסה כמו כולן להיות תלמידה טובה של החיים..
השיר הזה נולד ביום סתווי אחד, בו מצאתי את עצמי סופרת את הימים, וחושבת על כמה האימהות מלמדת אותנו סבלנות, נרצה או לא... אבל הוא נכון לכל עונות השנה : )