ניצחה הרוח/ אפרת ירחי

לע"נ שושנה רייזל ב"ר יעקב אלכסנדר שליט"א

עקבות, עקבות. חותמות. עולמות.

שושי אהובה וטובה וקרובה,

מרשה לי לכתוב?

עדיין לכאוב?

מחר ייערכו 11 חודשים לאבידה הגדולה, לחלל, לעמק שעדיין לא התמלא.

הלוואי ותבוא גאולה. אני תפילה. את חסרה בכל צעד, בכל משעול, 

בכל המקומות שאין, אין את מי לשאול.

מחר, אולי ייקרע ים של דמעות למאות. ובהינתן האות, ייאספו דפי סיום, 

נרות למראות הצובאות. זיכרונות לשלושה ארונות.

מחר, עת חמה תחל נוטה מערבה, יתאספו בנייך, ואת תחזי מלמעלה משמיים,

כמחולת המחניים.

שובי, השולמית.

כמעט שנה לשושנה.

ואינה.

////

ניצחה הרוח

שושי,

איך קדשת

כל פיסה

במסע

של חיים.

איך חידשת,

וריגשת,

והדגשת,

והגדשת.

איך הלכת,

ודרכת,

ונשאת,

ונסעת.

איך שרטטת,

וסיתת,

ארבעים שנה

של צעדים,

בלי הדים,

או עדים----

איך היו לך אבני דרך,

לאבני פינה?

איך תמיד שמרת -

 מקום לשכינה---?

איך אהבת,

או כאבת,

בלי תנאים,

בלי האם. 

איך השארת חותמות,

ובראת עולמות.

נשמות נשמות -

פיתחת, וטיפחת ופתחת,

מילים שנטעת, ונתת, ונתת..

כבוד אמית, שהותרת---

שושי,

את. נותרת.

עקבות ושבילים,

פירות הילולים,

מילים.

מיליונים.

עולמות

עליונים.

כאן,

באדמת נגב

צחיחה,

מלאה באוצרות רוח,

ניצחה.

את מחייבת את כולנו,

נסיכה.