כשביל גייטס אוגר מזון במרתף

מלינדה גייטס, אשתו של ביל גייטס, מייסד מיקרוסופט ומי שעמד במשך שנים רבות בראש טבלת עשירי העולם, העניקה בשבועות האחרונים ראיון לרשת ה B.B.C האמריקאית. 

יצויין, כי ביל גייטס נזכר לאחרונה פעמים רבות בתור זה שחזה כבר לפני מספר שנים כי ההתמודדות הבאה של העולם לא תהיה עם מלחמות או נשק, אלא עם מגיפות קטלניות. 

וכך היא חשפה: "כבר שנים רבות אנחנו אוגרים במרתף מזון בכמויות גדולות. אני וביל שאלנו את עצמנו, ומה יהיה אם לא יהיו מספיק מים נקיים? אם לא יהיה מספיק אוכל? לאן נלך? איך נתמודד כמשפחה? השארנו את הכוננות הזאת לעצמנו. 

הכנו מזון במרתף למקרה הצורך, ועכשיו כולנו באותו מצב. כעת אנחנו מדברים כל ערב בביתנו עד כמה אנחנו ברי מזל, ואנחנו מבינים את הפריבילגיה שלנו. בכל לילה על השולחן אנחנו מודים על כך שאנחנו לא נאבקים להעלות ארוחה על השולחן כמו כל כך הרבה משפחות ברחבי העולם".

אלו שורות שצריך לקרוא פעמיים. 

לקרוא ולא להאמין. 

בערב פסח, כל שנה היינו הולכים לעזור לסבתי בהכנות; ניקוי, ארגון, סידור, והורדת הכלים.

בכל פעם שהורדנו את הכלים העטופים כדבעי מהבוידעם, היו מתגלים אוצרות קטנים בשולי המדף. 

שקית מלח. שמן. סוכר. סבון כביסה. אולי עוד כמה פריטים קטנים. 

שם הייתה מקופלת טראומת השואה – מצרכים לעת צרה שלא תבוא. 

זה היה מובן. כל מי שחי חיי מחסור ורעב לא יכול להשאיר את הדלת הזאת פתוחה – שאולי יום יבוא ולא יהיה אוכל. 

אבל ביל ומלינדה גייטס? עשירי עולם ופילנתרופי עולם! עשרות מיליארדי דולרים של צדקה נזקפים לזכותם. 

לאגור מזון??? --- 

כנראה שכן. 

לפעמים בן אנוש תופס שיתכן, אמנם בתרחיש דמיוני והזוי, שכל כסף וזהב שבעולם לא יעמדו לו בעת מחסור ורעב, עת ירצה בסך הכל קמח חיטים ועד שילך לשוק ייגמר גם קמח השעורים, כמעשה מרתה בת בייתוס. 

עם הרבה כסף אפשר אולי לרכוש מדינות שלמות, אבל הצרכים הבסיסיים, כמים נקיים ואורז, אולי לא יהיו שם. 

אבל יש בזה עומק נוסף. 

מכלל הן אתה שומע לאו; 'אנחנו ברי מזל, אנחנו מודים על כך שאנחנו לא נאבקים כמו הרבה משפחות בעולם'. כלומר, הייתה קיימת אפשרות, קרובה אל המציאות, בה לא היינו ברי מזל, אלא היינו נאבקים כמו הרבה משפחות בעולם, על אוכל מזון ותרופות. כאן שורש חרדתה של מלינדה גייטס. זהו הבלתי אפשרי האמיתי שבעולם. 

לא יתכן שמאה-חמישים- מיליארד-דולר יעמדו בתור ויתחננו למעט מוצרי מזון, שאולי אחרים ישיגו אותם ויורידו אותם מהמדפים לפניהם. הפחד הבלתי מוסתר של שוע העולם הוא מפני האפשרות שיום אחד לא יועיל לו כל הונו וזהבו, והוא יושפל כאחת המשפחות ברחבי העולם. אם כן, למה זה אנוכי. 

כך גייטס. 

והבייסמנט הולך ומתמלא לו, כדי להרגיע את הפחד ולמנוע את החרפה. 

שבריריות העולם, חוסר האשראי שהוא מנפיק לבריותיו, אינם מותירים מנוס מביטחון אנושי אחד ויחיד הקיים בו. 

קל ישועתי, בו אבטח, ולא אפחד.