מיכאל החמוד בן 9 הגיע אלי לטיפולי קוגפאן אחרי שעף מבית הספר והסתכסך עם כל אנשי הצוות והילדים....
הוא מקבל שתי תרופות בו זמנית ועדיין ישנם קשיים רבים בתפקודי ניהול - מה עושים?
האמת, בתחילה גם אני חשבתי שאיתו - זה לא ילך.
הוא מטפס לי על כל דבר שזז בחדר, לא מסוגל להתמיד במשימה יותר משניות בודדות, אבל למשהו אחד שמתי לב - הוא מודע לקשיים שלו ורוצה להיות טוב!
נאחזתי בזה בכל הכוח והתחלתי עם העצמה של היכולות. עברנו יחד על היכולות שלו תוך כדי שהוא קופץ, שוכב, זז על הכדור פיזיו, נמרח על הרצפה ועוד (לא אלאה אתכן...)
הוא הכיר את היכולות שלו היטב, הוא סיפר לי איזה מהיר הוא, איזה חכם, איך הוא עוזר לאמא לאסוף חפצים מכל השכונה כדי שלא יהיה משעמם בחצר הבית, לא חסך בתיאורים : )
אחרי כמה מפגשים שהתפעלתי עמוקות, למדתי ממנו טכניקות של אלופים, ואפילו יישמנו יחד בחדר, הרגשתי שזה זמן מתאים להכיר חבר חדש - "מר עצור".
"מר עצור" היה החבר הכי טוב שלנו, הוא לימד אותו להיות עוד יותר אלוף, כי להצליח לעצור זו בכלל מיומנות של גדולים.
זה תמיד היה כיף, מאתגר, מלא באקשן - אבל מיכאל הצליח ליישם את "מר עצור" בחדר עם משחקים שונים.
עצרנו עם הגוף, עם הפה, עם הראש - זה היה מאתגר וכיפי גם יחד! וכן, מיכאל הצליח לעשות גם העברה לחיים בחוץ - לבית, לביה"ס. נכון, זה לקח חודשיים אבל המאמץ היה שווה!
רגע הנחת שלי היה כשהוא אמר לי "היום מר עצור עזר לי לעצור ולא להרביץ לחבר בהפסקה" לא האמנתי למשמע אוזני... עשינו קולולווו של אלופים, נתנו מלא מחמאות, כי מה צריך יותר מפידבק חיובי כדי להטמיע את ההתנהגות?
לאט לאט זה כבר נכנס לכל דבר. מר עצור עזר לו לעצור בחנות ולקנות לכל הילדים במשפחה ארטיק, כדי שאמא תוכל לנוח. מר עצור עזר לו לעצור ולקרוא למישהו, כדי שיכבה את השרפה שהתפשטה. מר עצור עזר לו להצליח לעצור ולהקשיב לאמא, וכן, לעצור וללכת לשירותים (הפספוסים שהיו מנת חלקו הלכו ופחתו בהדרגה).
אמא היתה מאושרת, קיקי כמובן, והכי חשוב - מיכאל, שהיה גאה בעצמו כל כך.
קיקי שפיגלמן ~ מרפאה בעיסוק BOT
אתן מוזמנות לפנות ולהתייעץ בשמחה פה למטה בתגובות, או במייל שלי:
מעוניינת לקבל ממני טיפים? לחצי כאן