שלום לכולן ותודה על הבמה הזו.
ממש בגדר מגלות לגאולה!
אולי עכשיו התשובות החכמות שלכן יצילו אותי?
אני עובדת כשכירה באחד המקומות בארץ, לאחרונה היו שם מקרים וסיטואציות שגרמו לי להבין ולהרגיש שהמקום הזה לא טוב.
לא לי, ובכלל. מכל הבחינות.
המון המון ניצול מתחת לפני השטח, שקרים ואינטרסים - מצד מי שהושיבו בהנהלה (לא מצד החברה עצמה)
והמון קנאה צרות עין ותחרות - מצד החברה הנשית שמסביב, בעקבות עובדת שלילית חדשה שנכנסה, ובנוסף שכר גרוע.
יש לי עסק אישי, שתופס את רוב שעות היום שלי, אני מאוד מאוד רוצה לעזוב שם ולפרוח אל העתיד שלי סוף סוף.
העסק שלי עצמו הולך ומתרחב ואני נותנת לו את השעות העייפות שלי, במקום את השעות הערניות שלי, כשאופציית הרווח שם כפולה ומכופלת.
אבל עכשיו מגיע הפחד.
אין לי אומץ לקום ולומר אני הולכת, די.
1. השקעתי שם המון. נתתי את כל כולי. נכון שנוצלתי, אבל הנתינה שלי השאירה חתיכה מהלב שלי שם על המשרד.
2. אחריות. קשה לי לחשוב על היום שאחרי. הלקוחות שיחפשו אותי, העבודות שחיכו לי.
3. פחד פשוט. הטיפוס מעלי שתלטן ונקמני. עד כמה שזה נשמע לא אמיתי, אני מפחדת להיות מושא ללשון הרע ושקרים שיופצו עלי כשאהיה כבר בחוץ.
4. צריכים אותי. ואני יודעת שזה מפתה, לדעת שצריכים אותך מאוד, ולא יכולים בלעדיך, ואל תעשי את זה בבקשה, זה יגמור אותנו. ובמקרה הזה זה לא שקר.
אני מבולבלת, מפחדת,לא בטוחה בעצמי. לרגע אומרת לעצמי קומי, תלכי. מה את מתלבטת בכלל. אבל תכלס דוחה את זה ודוחה את זה. כמו מזוכיסטית.
יש לכן עצה ותושיה בשבילי? חיזוק? משהו?
קוראת כל מילה!
תהילה