טיול בחו"ל? תחשבי שוב... על מעלת המגורים בארץ
לפני כשבוע פרסמתי פוסט בניוזלטר על המהפך שעבר עלי בחיבור לארץ, וב"תגלית" שגיליתי שאפשר לטייל בארץ...
קיבלתי תגובה ארוכה של אישה יקרה, ששווה פרסום מיוחד בפני עצמו.
הנה מה שאני כתבתי, (בהמשך מופיעה התגובה שלה):
"הרבה יותר יקר לטייל בארץ מאשר בחו"ל", "במחיר של חופשה פה אני יכולה לטוס פעמיים לשם"
"אני כבר לא מנסה לטייל בארץ, חם ודביק, ובכלל אין אפשרות להגיע לתחושה של ניתוק ושחרור בארץ כמו בנסיעה לחו"ל".
גם אני נשמעתי פעם ככה. בדיוק ככה.
הסכמתי עם הרעיון הזה לגמרי: "אין מה להשוות בין הנופים/ חו"ל זה שחרור אמיתי/ רק שם אפשר להתנתק כמו שצריך...."גם אני האמנתי פעם במשפטים האלו.
בעבר יצא לי לנפוש מספר פעמים לא מבוטל בחו"ל.
לבושתי הרבה אומר ש"סנוב בחרמון כבר היית?" נאמר גם עלי. זהו. שלא. לא הייתי.עד ש..עד שהכרתי אנשים שלא יוצאים מהארץ, בתור אוהבי ארץ ישראל בפשטות.
אנשים שנהנים לטייל בארץ, מתרגשים לראות עוד פיסת נוף שלה, לטפס על ההרים שבה, לגלות עוד מעיין, לראות בעיני רוחם את ההיסטוריה הארוכה שלה דרך רגבי האדמה. אבל עדיין לא האמנתי שאפשר לנוח באמת בנופש בארץ. איפה הרי האלפים? איפה הירוק האירופאי? איפה התחושה שהשארנו הכל מאחור בנתב"ג...
ניסיתי לטעום. נסענו לנופשים פה בארץ, לפעמים היה יותר מוצלח, ולפעמים פחות, אבל "הסתפקתי במועט"...עד ש...עד שיצא לנו להיות על ים המלח בנופש ארוך.
ואני? הנשימה שלי נעתקה...
רק הדרך לים המלח, העוצמה של ההרים האדירים שנדמה כאילו שורטטו ביד אמן, החולות הלא נגמרים והטבע הבראשיתי כל כך, שאם רק עוד קצת דמיון אתה יכול לראות את אורחות הגמלים של אברהם אבינו מהלכים שם, את המלאכים שצועדים לעבר סדום, את אבותינו מהלכים משפחות משפחות בנוף שנדמה שיד אדם לא פגעה בו כלל - כל אלו - עצרו את נשימתי.
ובלילה? בלילה רואים שמיים זרועי כוכבים, ש'זיהום האור' של העיר לא פגע בהם - מאות כוכבים מנצנצים באחת, ורוח מדברית חרישית..
כל אלו גרמו לי לחוש ניתוק אמיתי, שלא חשתי מעולם בחו"ל.
שקט אמיתי, מרחק, נוף בשפע ובעיקר אווירה שונה (יותר מאשר בסנט-מוריץ שמלאה בלי סוף בקנייטשים ושטריימלים...)
כמה שנים אחר כך לקחנו צימר מדהים לשני לילות ממש על הים בגליל המערבי. גם שם נשמתי עמוק בריזה של ים, תכלת מלוא האופק ואדמה ריחנית - עם ניתוק ותחושה כאילו נחתת בגלקסיה אחרת.
אבל הכי חשוב... למדתי להעריך את האדמה של ארץ ישראל. בלי אינספור פרצופים גויים (ורעלות...) שמחייכים כלפי חוץ כי "אין אנטישמיות בעונה...", בלי התחושה, כן, גם במקומות הכי נאורים באירופה - שמישהו רק רוצה שתזוז מהמקום, ובלי הערות אנטישמיות שאין נסיעה לחו"ל שלא זוכים לשמוע אחת כזאת לפחות.
או אולי פשוט כמו שאמרה סבתא מילי שטעמה את מנת הסבל הנוראית ביותר מהאירופאים המנומסים באושוויץ: "שוויץ יפה - אבל לא שלנו..."
יצא לי גם לטוס לחו"ל בשנים האחרונות. ציפיתי לחוש משהו מאותו ניתוק שהרגשתי בעבר -
אבל זה כבר לא היה זה... האם אני התבגרתי? האם הקב"ה רצה להראות לי שתחושה של נופש אמתית תלויה רק בו? ובינינו - כמה יוצאים לנופש חלומי שעלה הון בחו"ל (או יותר זול, לא משנה) וחוזרים ממורמרים? גם נופש - כמו כל מאורעות חיינו - תלוי בתחושה פנימית ופניות בלב, וכשהקב"ה מחליט לא לאפשר אותה, גם אלפים צחורים יפים ככל שיהיו, או אווירת אקסטרים משמעותית - איזה סוג של נופש שכל אחד אוהב - לא יתנו אותה.
אבל אפשר להשיג שם דילים זולים יותר!
אולי. לא בטוח בכלל, לפעמים ה'לפני והאחרי' בקניות וכו' מגיע לאותו מחיר. אבל נניח. נניח ששם זול יותר. אולי מתאים שנראה את האהבה והערכה שלנו לארץ ונשלם קצת יותר? אולי ראוי לגלות עוד ארבע/הרבה אמות חדשות בארץ ישראל גם אם נשלם על זה מחיר קצת יותר גבוה?
ואחרי הכל... גם אם, ויש בהחלט מקרים, שבהם לנפש נצרך ניתוק משמעותי, אנשים לפעמים צריכים ללכת רחוק מאד, לנשום אוויר עמוק מאד ולעלות על מטוס - אולי עדיף לא לדבר על זה כל כך בקול? לא להוציא את דיבת הארץ רעה ולספר כל כך הרבה על "החופשה המדהימה" ועל "המחיר המדהים" שהשגנו.
וגם לא לספר כמה היה נורא בכנרת בקיץ? (אולי גם לחפש מקומות יותר יצירתיים, לא לחפש את פיסת האדמה הלא פנויה בכנרת בבין הזמנים...) לא להעליב כל כך את הארץ שלנו. מסופר על האמוראים שהיו הולכים בארץ דווקא בצל כדי שלא יאלצו לומר שחם בארץ! עד כדי כך...
אולי ננסה ליצור נופש מושקע שישמח אותנו כאן בארץ, כזה שיעזור לנו לאהוב אותה יותר.מגיע לה וגם לנו... : )
שלום לך ארץ נהדרת!
עד כאן מה שכתבתי... והנה התגובה של רחלי שהגיעה למייל של 'שבי רגע':
נהניתי ממה שכתבת בנוגע לנופש וטיולים בארץ ישראל, ואני רוצה להוסיף:
אנחנו חיים במציאות שקל להגיע מארץ לארץ, המעבר נעשה בקלות ובמהירות. כנראה שזה חלק ממה שמונע מאיתנו לשים לב שיש משמעות רוחנית לשהייה בארץ ישראל.
מכל כדור הארץ, המקום היחיד שהוא נחלת השם - זו ארץ ישראל. זו חלקת האדמה שהשם בחר. כאן נמצאת השכינה, כאן יש קדושה. אלו לא סתם מילים. זו מציאות החיים שכדאי להקדיש קצת תשומת לב ולחשוב עליה.
גם האזהרה שיש לנו על חטאים בארץ: "ולא תקיא הארץ אתכם." נובעת מהמעלה של הארץ: "ארץ ישראל אינה כשאר הארצות: אינה מקיימת עוברי עבירה."
ביום יום אנחנו לא רגילים לשים לב למשמעות של המגורים כאן. אם נעיין במקורות - נגלה שהתייחסות חז"ל לישיבה בארץ ישראל היא כאל דבר מהותי ביותר בחיים רוחניים.
כתוב: "לעולם ידור אדם בארץ ישראל, בעיר שרובה גויים, ואל ידור בחוצה לארץ, ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל דומה למי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ דומה למי שאין לו אלוה."
עד כדי כך. חז"ל הורו לנו להעדיף מגורים כאן, אפילו בין גויים, מאשר מגורים בקהילה יהודית בחו"ל.
תלמידי הגר"א עלו לארץ ישראל במצב של סכנה ובמסירות נפש, בגלל גודל המעלה הרוחנית של חיים בארץ הקודש, והיו עוד רבים שנתנו כמעט כל אשר להם כדי להגיע לארץ הזו, נחלת השם.
גם כיום יש אנשים שעושים מאמץ עליון וויתורים גדולים כדי לעלות לכאן מצרפת, מארצות הברית, ומכל קצוות תבל.
אבל נו, באמת. פה דיברנו רק על טיול... ונכון שאפשר בקלות ובזול לנפוש במקומות מדהימים, עם יופי של טבע עוצר נשימה, ולהנות מאטרקציות שאין כאן, והכל במחיר מוזל.
ובכל זאת, כאנשים שהחיים שלהם מלאים במשמעות, גם מעבר לטיולים - החשובים כשלעצמם - כדאי שנקדיש לכך עוד קצת מחשבה.
יש מצווה בחיים כאן. בכל רגע ורגע. האם המגורים כאן נחשבים למצווה גם למי שנולד כאן ולמעשה לא בחר לקיים את המצווה הזו? התשובה שהיא שזה תלוי בכוונה, כמו מצוות נוספות שהקיום שלהן אינו תלוי בבחירה שלנו, כך שכדי שהן ייחשבו לנו למצווה, צריך לכוון שאנחנו רוצים בהן.
במילים אחרות - אדם שמכוון שהוא חי בארץ ישראל לשם מצווה - זוכה בכל רגע של מגורים כאן למצווה הזו. גם אם נולד כאן, וגם אם המגורים פה הם דבר מובן מאליו בשבילו.
בארץ ישראל אנחנו זוכים להשגחה מיוחדת. דבר שראינו בעינינו, בשתי מלחמות העולם, וגם לאחרונה, בתקופת הקורונה. המצב כאן היה טוב לאין ערוך מאשר באירופה ובאמריקה. כאן לא ניתקו אלפי אנשים ממכונות הנשמה, כמו באיטליה ובניו יורק, ולא הפכו מתחם החלקה על קרח לחדר מתים, כמו במדריד שבספרד.
גם אם לחלק מהדברים יש הסבר טבעי, מי שגלגל את הטבע/ החלטות הממשלה באופן שבו הן נעשו, הוא מלך העולם ואדון הארץ, אבינו האוהב.
בגמרא כתוב עוד רבות על מעלת ארץ ישראל. המשמעות הרוחנית העמוקה שיש לחיים שלנו כאן, היא הטעם לכך שההלכה אוסרת יציאה מהארץ, ומתירה רק בתנאים מסוימים.
באשר לטיולים - ישאל כל אחד את רבותיו לגבי פסק הלכה מעשי. כדאי רק להבין שההלכה אינה מחסום טכני שכדאי למצוא דרך לעקוף. אלא - ההלכה מבטאת את ההשקפה, את רוח התורה. גם אם יש היתר, אין זה אומר שאין הפסד רוחני.
ניתן לדמות זאת להיתר הלכתי להימנע מסעודות שבת. גם אם יהיה היתר כזה, בוודאי שיהיה גם הפסד בחיבור רוחני, בקדושה, ברוח השבת.
במציאות שבה טיולים לחו"ל הפכו לדבר נגיש, זול ומזמין, הבחירה שלנו קשה יותר.
למי שרגיל לטוס לחו"ל, יכול לעזור לא להתייחס לכך כאל שחור - לבן. כלומר, לא לחשוב שאם ממילא טסים, אז לא יעלה ולא יוריד אם יטוסו פעם אחת נוספת, אלא לתת את הדעת על כך, שבכל רגע כאן, מקיימים מצוות עשה. כך שיש רווח גדול גם בהימנעות חד פעמית מטיסה, וגם אם טסים - יש משמעות רוחנית ומצוות עשה אם בוחרים לחזור לארץ כמה שעות קודם.
ולסיום, עוד נקודה אחת: שלוש מתנות נתן הקב"ה לישראל: תורה וארץ ישראל ועולם הבא" (ברכות ה).
התורה מרכז החיים שלנו, ברור שהיא מתנה ענקית. לעולם הבא כולנו מקווים.
ארץ ישראל? - לחלק מאיתנו לפעמים נראה שהיא ענין כמעט טכני.
למה זה? כנראה כי לא מזדמן לנו ללמוד על מעלתה, ועל המשמעות של החיים הרוחניים בה.
ולמה לא למדנו? כי ככה, התפספס בין יתר הנושאים...
אפשר וכדאי עכשיו, כנשים בוגרות, להשלים את הפער הזה.
בתפילה לחופש נעים לכולם, ושלא נדע עוד אסונות וצער.
