איך הגיעו מיטב בנינו לטבח ברעים?/ שושי

כבר חודש עבר מהאירוע הנורא. אחד הדברים שאותי זעזעו ותפסו אותי יותר מכל זו העובדה שבמסיבת הטבע ברעים, שהייתה בעייתית מאד בכל המובנים, השתתפו המונים (!) נערים ונערות שיצאו בשאלה, ממשפחות חרדיות.

התוודעתי לזה באופן בלתי אמצעי, כאשר שמענו על נרצחים ממשפחות שהכרנו.

האם אפשר לומר שידינו לא שפכו את הדם הזה? איפה אנחנו נמצאים? מוסדות לימוד בשנת תשפ''ד? איך אתם מתייחסים לילדים? איזו מרירות אתם יוצרים בהם? איך אתם מכילים אותם? 

תשאלו את הרב פליסקין, שהוא מכיר אישית חלק מהנערים שנרצחו שם. תשאלו אותו על מה הנערים המתמודדים ממורמרים, איך הם צברו כזו שנאה ותחושה של ריחוק לכל היקר והקדוש לנו.

באופן אישי חוויתי על בשרי יחס מחפיר לאחד מהבנים שלי ע''י רב'ה בחיידר.

כתבתי על זה כאן בעבר.

הילד הזה שהיה טהור ותמים, ילד מוכשר מאוד שאוהב את המצוות ולימוד התורה, לא היה בדיוק לטעמו של הרב'ה הזה, בין השאר, כי הוא לא הזכיר לו את המושלמות של אחיו הגדולים לטעמו, והוא רצח לו את הנפש. הילד הזה שכשהתחיל הסיפור הזה היה בן 11 וחצי והתחיל להתבגר, צבר כזו מרירות וייאוש, ומתוך כך התחיל לחפש ריגושים כדי ''להחיות'' את עצמו. 

היינו בקשר הדוק עם בעלי מקצוע, והילד היה בטיפול רגשי, נתנו מה שיכולנו, אבל הילד שבינתיים הפך לנער, התחיל חיים של ''הישרדות'' וכהות חושים, התחיל לנסות לעשן בסתר, להתנהג בחוצפה ובגסות כדי להיות ''גבר'' ועוד... כיום הוא התחיל ישיבה קטנה במסגרת מיוחדת שקולטת ''נפגעי מערכות לימוד'' קרי חיידרים בעברית. חלקם נערים עם קשיי למידה, הפרעות קשב וריכוז, אבל חלקם גם מוכשרים מאוד כמו הבן שלי, שצריך היום יחס מכיל לאתגרים שהוא מעמיד כתוצאה מה"סמכותנות" השלילית של הרב'ה.

אנא אימהות יקרות!

אל תכילו תופעות כאלה של רב'ה שאומר לילד ''אתה ילד של חינוך מיוחד''/ ''יש לך ראש סתום''/ ''רואים על הפנים שלך שיש לך עזות פנים ולא יצא ממך שום דבר''/ ''תלמד תורה בגיהינום'' ועוד... וגם בלי לומר כלום (כי הוא קיבל גערות על כך מהמנהל) -  משתמש במניפולציות על ילדים, כמו ענישה לא מידתית, איומים, שלילת זכויות מוחלטת כנקמנות ולא מתוך חינוך. כמו הילד הנוסף שלי שהתחנך אצלו בשנה שעברה, וכנקמה בנו על שביקשנו יחס יותר חומל על הגדול, שלל מהאח הצעיר כל השנה להיות חזן בתפילה, כל השנה לא נתן לו פרס על מבצעים, העניש אותו על דברים שלא עשה, הפריד אותו בתחכום מחבריו, הסית אותם נגדו ועוד...

אמהות יקרות, הנפש של הילדים הללו נשרטת, והמרירות שהם צוברים מתפרצת בגיל הנעורים בדרכים לא נעימות. חלקם (ב''ה לא כולם, כי לחלקם יש סייעתא דשמיא להגיע לטיפול נכון), עוזבים את הדרך בטריקת דלת...

כותבת בכאב,

שושי