כמה קשה למצוא תירס ללא חרקים? במקומנו די קשה, אז כשמגיעה העונה, כלומר שבוע או שבועיים בשנה, חובבת תירסים כמוני חוגגת. זה כמעט התפריט היומי. בכל בוקר אני מעמידה סיר לבישול קצר שמכיל את הכמות הדרושה למשפחה חובבת כרסום, ומי שרוצה מוזמן לקחת לעצמו כמה שהוא רוצה.
כולם רוצים. אבל הבעיה הפעם היתה שלא כולם יכולים... בעלי עבר טיפול ארוך ומורכב של שתלים בשיניים הקדמיות שלו, הוא כבר כמעט בסוף הטיפול, אבל אלו עדיין לא השיניים הקבועות אלא ממלאות המקום שמחכות שהשיניים הסופייות יולבשו על השתלים שכבר הושתלו. במשך כל התקופה הארוכה של הטיפול הוא היה צריך להימנע מכל דבר שחותכים בשיניים הקדמיות, למשל תפוח עץ לא בא בחשבון וגם כמובן תירס.
אז ככה יוצא שהוא מהרהר לעצמו אם הוא יכול או לא, כי בסך הכל מדובר כבר בשלב הכמעט אחרון, והוא מנסה ומגלה שלא. אין אפשרות כזו אלא אם הוא רוצה שהשיניים יפלו...
זה רק תירס, אז קל לוותר ולהמשיך כרגיל.
אבל התירס הזה מעמיד ומעורר את כל מוראות התקופה מזווית אחרת. הרבה מאיתנו לא יכולים לקבל, לממש, להשיג או פשוט לחיות עם הדברים הרגילים, הטריוויאליים שלנו כעת. היכולת לשמח באמת, מכל הלב, הפכה למשהו חסר. להרבה מאד אנשים אין אפילו את התנאים הבסיסיים הרגילים שהם רוצים וצריכים, כל העשרות אלפים שגלו ביום אחד נורא מבתיהם, ורובם עדיין לא שבו אליו, וכל רגע הם מגלים שיש משהו שהם רוצים או צריכים ואין.
קרוב משפחה שלי ומשפחתו בגלות כזו, למזלם הם נמצאים במקום טוב, מסודר, מפנק אפילו, לא חסר להם דבר חוץ מהבית שלהם, וכבר חודשיים שעקרת הבית משתוקקת להעמיד סיר על האש אבל אין במקום כיריים ואי אפשר לבשל. זה חסר לעקרת בית שהייתה רגילה לבשל לילדים שלה כל יום את מה שהם אוהבים. ולא שחסר אוכל, יש מטבח מרכזי מסודר לכל המפונים, אבל פעולה אחת (?) אהובה, שמרגישה בית, חסרה. ומרגישים היטב בחסרונה.
לפעמים הכל נראה לנו כל כך טבעי ורגיל, שרק כמשהו נעלם נזכרים בכלל שהוא היה קיים, וכמה חבל שהוא אינו וכמה חסר.
בזמנים כאלו אני שואלת את עצמי מתי לאחרונה הודיתי על כך שיש לי שיניים ואני יכולה ללעוס כל מה שבא לי? מתי לאחרונה הודיתי שיש לי בית, שאני לא צריכה להתפנות ממנו עם מזוודה אחת, שיש לי מטבח ואני יכולה לבשל בו כמה שאני רוצה מה שאני רוצה ב"ה, ויש לי גם ידיים לבשל בהם ורגליים ללכת לקניות ו...
אנחנו מודות ולא מעט על המון דברים, אבל הרבה יותר דברים אנחנו לוקחות כמובן מאליו וחבל. אולי עכשיו דווקא בימים לא פשוטים אלו, כדאי ונכון שנסתכל ונודה על היש שב"ה יש.
תודה השם על שיש לי יכולת לכתוב, שיש לי איפה לפרסם, ושיש כאלו שנהנים ושמחים בדברים.
הניה שוורץ היא סופרת, פסיכותרפיסטית, מנחת הורים ויועצת זוגית
ליצירת קשר: 050-4102007, henya10@012.net.il