פולמוס השמיטה בתרמ"ט היה אחד מהרגעים הקשים שידע הישוב היהודי בארץ ישראל המתפתח בארץ.
זאת הייתה השמיטה הראשונה בה היה יבול חקלאי משמעותי בארץ, והאיכרים שומרי המצוות רצו לשמור שמיטה כדין אחרי אלפיים שנות גלות בה עם ישראל כמעט ולא זכה למצווה הזו.
כידוע, הם נתקלו ביחס עוין מצד פקידי הברון, ובחוסר הבנה וגיבוי, עד לזעם מצד הברון עצמו (שקיבל גם דיווחים שליליים מצד שליחיו בארץ, ומצד שני ידע שמספר רבנים מאירופה התירו להסתמך על היתר מכירה - חלקם רק באופן זמני).
גם בלי הטריגר של שנת השמיטה היחסים של המתיישבים מול פקידי הברון היו רעועים. הפקידים הצרפתיים המתנשאים התייחסו לעובדי האדמה המרזח אירופיים בזלזול, בעליונות, והצרו את צעדיהם בדרכים שונות. הם גם זלזלו ברגשות הדתיים וברצון שלהם לשמור מצוות, ובמישרין ובעקיפין הם אלו שגרמו לתהליך החילון המואץ של הדור השני של העולים לארץ (בעליה הראשונה).
פולמוס השמיטה בתרמ"ט מהווה עד היום סמל למסירות נפש של מושבות בודדות, הבולטת בהן היא מזכרת בתיה, שם עלה המאבק על השמיטה כדין במחיר בנפש: רעב שנכפה עלי פקידי הברון שמנעו את העברת כספי הברון, עצרו את שירותי המרפאה, ואפילו את אספקת המים!
לכן, אחרי כל ההקדמה הארוכה הזאת... הייתי מופתעת מאד לגלות שהברון רוטשילד בעצמו התחיל לשמור שמיטה לחומרה! 133 שנה אחרי מאבק השמיטה של תרמ"ט.
הברון רוטשילד, מנוחתו עדן, קבור ליד המושב שהוקם בעזרת תמיכתו - זיכרון יעקב. (וקרוי על שם אביו: ג'יימס יעקב מאיר רוטשילד). מסביב לקברו שתלו את גני רמת הנדיב המפורסמים: 5,000 דונם של צמחיה, גנים יפיפיים, מזרקות מים ועוד.
במשך שנים הסתמכו בשנת השמיטה בגנים על היתר מכירה, אבל מתברר שבשמיטה האחרונה ברמת הנדיב שמטו את כלי המלאכה ונתנו לאדמה לשבות.
כמו שמסבירים את זה בפוסט שלהם לסיכום שנת השמיטה בגן, מספר ימים לפני ראש השנה.
שימו לב למילים הבאות, הטיעונים אמנם מסברים את האוזן החילונית, אבל מרגשים בכל זאת:
"השנה הייתה השנה השנייה מאז הוקמה רמת הנדיב שבה נשמרה השמיטה בגנים. בעבר השתמשו כאן ב”היתר מכירה” – פתרון הלכתי שאִפשר להמשיך בשגרת הגינון, אבל אליהו הגנן והוגו, מנהל רמת הנדיב, סברו כי השמיטה היא מעין המשך טבעי להפסקת השגרה שאילצה המגיפה הגדולה, ושאולי גם לאדמה מגיע סוג של מנוחה. וכך, בפעם השנייה בתולדות רמת הנדיב – נשמרה השמיטה".
ומה קורה כשרוצים שהגן יהיה צבעוני גם בשמיטה? מה עושים גננים שכואב להם? בפוסט מביאים את הקול של הגננים, ששמטו בפועל את השתילים, הזרעים, וחיכו...
"אחת השאלות שאפיינו את השמיטה היא מה עושים כשצמחים נפגעים. בגן הוורדים ניכרו השפעותיה של השמיטה. בעוד שבכל שנה הגן צבעוני ומרשים במיוחד, היו ורדים שחלו או נבלו והמראֶה הכאיב לצוות הגננים. עובדה זו הביאה אותם, בהובלת אליהו, האחראי על גן הוורדים, לחשוב על פתרון יצירתי ולשתול ורדים חדשים על מצע מנותק. מאז הם מחכים בקוצר רוח לשותלם בגן ולהחזיר אליו את הצבעוניות ואת החיוּת.
גם בגן הריחות נרשמה התמודדות כשנפגעה המליסה או הלענה השיחנית. כל רגע כזה הביא עימו חוסר אונים, אך גם ציפייה לשוב ולשתול והערכה גדולה לשגרה הצומחת ומתחדשת.
“השנה הזו גרמה לגעגוע לעיסוק בקרקע”, מחזק שמוליק. “ברמת הנדיב נשתלים כל שנה מעל 40,000 שתילים עונתיים. אני סקרן מאוד לדעת האם בשנה הקרובה תגיב האדמה אחרת לשתילה אחרי שנת מנוחה. אין לנו מחקר בנושא, אבל אני בטוח שאנחנו הגננים נדע לראות אם הפריחה העונתית ארוכה במיוחד או רעננה יותר”.
והנה איך שמסכמים את הנושא גננים נוספים:
“השמיטה היתה מיוחדת”, מוסיף ליאור, אוצר הגן, “הגן נכנס ל’הילוך נמוך’ יותר, פחות לחץ, יותר זמן להתבוננות. לא היה צורך להספיק שתילות של עונתיים – משימה שמביאה עימה משימות נוספות, כמו זריעה, מילוי עציצים, העתקות, קיטום, הפיכת אדמה, בדיקת מערכות השקיה וחפירה. נכון שהגננים עבדו לא פחות קשה, אבל המשימות עסקו בשימור, גיזומי עיצוב, טיפול במזיקים ועוד.
השמיטה הייתה גם הזדמנות ללמידה חדשה, לעיון בחוקי ההלכה, להתבוננות על המניעים לפעולה. אני מאמין שלשמיטה אין השפעה ממשית על הגן, אבל בטוח שטוב לאדמה לנוח קצת. אני משוכנע שגם הצמחים ואדמה רוצים קצת לנוח, לעשות את מה שהם עושים בלי שיתערבו להם.
כבר בימים אלו פועלים במרֶץ ושותלים צמחים במצעים מנותקים מקיימים. מכלים, מארזים ריקים של שמנים, אריזות וקופסאות שונות – כל אלו מצאו את ייעודם בשימוש חוזר כעציצים זמניים. את הצמחים האלו עתידים ברמת הנדיב לשתול באדמה לאחר ראש השנה. "השתילה תיעשה באופן הדרגתי, ואף שלכל גנן אזור משלו היא תיעשה בחברותא, בידי כל הגננים יחד”, מסכם שמוליק.
עשרות שנים אחרי אותה שמיטה קשה ומלאת מאבק וגבורה של חקלאים שומרי מצוות נגד שליחי הברון שנלחמו ברצון היהודי לשמור שמיטה.
133 שנה אחרי פולמוס השמיטה -
בגנים לזכרו של הנדיב הידוע שמרו שמיטה כהלכתה.
על חשבון הברון (בשמיים).