לאחרונה קראתי את הספר "היסטוריה של מהירות" של עמית נויפלד.
נויפלד מנסה לתת בספר שלו עצות וכלים איך ללכת לאט יותר.
יש בספר כלים משמעותיים, למרות שאני חושבת שהוא פספס כמה נקודות משמעותיות, אבל זה נושא לפוסט אחר...
אבל אני חייבת לצטט מתוך הספר שלו קטע אחד שמדבר על חיפוש משמעות בעולם החילוני של היום.
הקטע מדבר בעד עצמו, לא צריך להוסיף אחריו כלום.
וכך כותב נויפלד:
"קשה לתפוס שעד לפני מאות ספורות של שנים, חיים ללא אמונה בקל היו כמעט בלתי אפשריים. העולם היה מלא ב"קסם" ובזכות האמונה בקל הבורא - גם במשמעות.
אם יש בורא, יש תכלית לבריאה, ואם יש תכלית לבריאה, יש תכלית לחיי האדם. הקדמה והמדע שהחליפו את הדת, נשאו הבטחה לספק את התשובות שהדת עניקה לאדם, אך לשווא.
המדע מוגבל לעסוק בעובדות. אין לו כלים לנהל דיון בערכים. מושג ה"תכלית" אינו רעיון שניתן לשים מתחת לעדשת המיקרוסקופ, להרתיח למאה מעלות או להנביט על צמר גפן לח המונח בתוך צלוחית.
חוקרים יצללו עד לקרקעית האוקיינוס העמוק ביותר, יגלו ויקטלגו אלפי מינים חדשים, יאיצו חלקיקים עד צאת נשמתם ויגיעו עד לקצה היקום ובחזרה, ועדיין, אין שום סיבה להאמין שמדענים יצליחו לספק אי פעם הסבר ראוי לתכלית הקיום, או אפילו משמעות רדודה לחיים.
היחלשותם של המנגנונים הדתיים ששלטו בעולם, ואובדן תחושת המשמעות שליוותה את חיי האדם, תרמו רבו לעלייה בדיווח על מקרי דיכאון....".
בסוף הספר, נויפלד מגיע לסיכומים ומציע פתרונות שם הוא כותב את הקטע הבא:
"כסטודנט נצחי לפילוסופיה עלי להודות, שכדי לבסס תורת מוסר עקבית, ברורה אוניברסלית ומחייבת אין מנוס מלהישען על רעיון כלשהו ועל כוליות (אלוקות) בתור קנה מידה קבוע ועוגן להישען עליו.
רק דבר מה שמחוץ לעולם (טרנסצנדנטי) יכול לתקף את הטוב המוחלט. רק אמת אובייקטיבית יכולה להוות בסיס לתורת מוסר מחייבת ויציבה".
נויפלד בכל זאת מציע שם "לעשות טוב לשני" כי זה יעשה לך עצמך טוב. בכל זאת, אי אפשר להשאיר את הקוראים בלי משהו ביד.
לא רוצה לסיים את זה קלישאתי, אבל כמה טוב לקום בבוקר, ולדעת יש משמעות וטעם, וענין בכל דבר ודבר שאנחנו עושות.
בתפילה על כל אלו שמחפשים אותה רחוק, שימצאו אותה קרוב.