בבתינו הברוכים, ברוך ה', תהיינה תמיד מטלות מעבר לתפקידים המוגדרים והקבועים; יש צורך לרוץ למכולת להשלמת קניות, צריך 'מתנדב' להעביר חבילה לבן שבישיבה, נחוץ מישהו שיעזור לסבתא. אלו מעשים שבכל יום.
הצורך הזה מכפיל את עצמו פי כמה וכמה בתקופות עמוסות כערבי חגים, בפרט ערב פסח וערב סוכות או ערב חתונה וכדומה - ימים שבהם הבית חורג מהמסלול הרגיל. במצבים כאלו, אם אין אווירה של עזרה בבית, נופל הכל על כתפי ההורים, או על אחד הילדים שבאופיו אינו יודע לסרב וכל עזרתו היא מחוסר ברירה.
חייבים ליצור בבית אווירה שכדאי וחשוב להושיט יד מעבר לנדרש, ולהיפך, כל המרבה הרי זה משובח. החכם הוא זה שמשכיל לעזור, והמסכן הוא זה שמתחמק מכל מטלה.
כמו בכל הרגל שאנחנו מבקשים לסגל לעצמנו או לבני ביתנו, לא קונים זאת ביום-יומיים, אלא בעקביות, ובהבנה של חשיבות העניין.
אפילו שאני לא חייב
נקדים נקודה חשובה בהבנת חלקי הנפש. בחלק העזרה ההתנדבותית פועלים כוחות נפש אחרים מאלו הפועלים בביצוע של תפקידים קבועים. כדי לבצע תפקיד קבוע נדרשת הכנעה, קבלת מרות ועקביות. זהו תפקיד שחובה לבצע אותו בכל מצב. אבל כדי להתנדב צריך לגלות כוחות נפש של נתינה, חסד, נדבת לב. לכן תתבצע עזרה כזו רק מתוך חשק ורצון; מי שעושה חסד רק מחוסר ברירה, אינו בעל חסד אלא אדם מנוצל!
בכל בית קיימים ילדים המבצעים את תפקידם בצורה מושלמת, אך בכל הנוגע להתנדבות אינם נוקפים אצבע. לעומתם יש ילדים האוהבים להתנדב בכל עניין, אך דווקא את חובתם המינימלית אינם מבצעים באופן עקבי. זאת, כי כאמור אלו כוחות נפש שונים באדם.
חשוב לפתח אצל הילדים כוחות של חסד ונתינה.
חינוך לחסד אינו חיוני רק לתפקוד תקין של הבית, חינוך לחסד הוא חינוך למשהו מהותי בחייו של היהודי. כשחיפש אברהם אבינו ע"ה אישה ליצחק, ביקש אישה שמהותה תהיה חסד, והבדיקה לכך הייתה אם תשקה את אליעזר ואת הגמלים.
עלינו לגדל ילדים בעלי חסד, שיהיו אנשי חסד במהותם. גם אם איננו זקוקים לעזרת הילדים, אנו חייבים ליצור הזדמנויות לחינוך לחסד. מחובתנו לחפש דוד או דודה, שכנה או מכרה, הזקוקים לעזרה, ודרכם ללמד את ילדינו חסד מהו.
כל אמא מתחננת ומבקשת בתפילה לזכות לגדל ילדים בעלי חסד. היא לא מבקשת שתהיה לה עזרה ברחיצת הכלים ובשטיפת הרצפות, היא מתחננת על ילדיה שיהיו 'אנשי חסד'...
התורה נקראת בשם 'תורת חסד', ובעצם כל הבריאה מתבססת על חסד הבורא, שחפץ להיטיב עם ברואיו. חסד הוא מהיסודות של הידבקות במידותיו של הקב"ה: "מה הוא רחום אף אתה רחום".
ראינו אם כן, כי בחינוך לחסד טמון עניין עמוק יותר מאשר עצם העזרה בבית.
אבא ואמא יעריכו אותי
ההתייחסות לעזרה התנדבותית של בן המשפחה צריכה להיות מתוך הערכה מיוחדת. נציין מספר נקודות שכדאי לשים לב אליהן:
א. הכרה - חשוב להראות לילד שאנו מעריכים את מה שהוא עשה, ושאנו יודעים שהוא עשה מעבר לתפקידו הקבוע. לא לתת לו הרגשה שהוא ממילא חייב היה לבצע. לדוגמה, כשילד מפתיע ורוחץ את כל הכלים של שבת, על אף שאין זה מתפקידו, יש להגיב בהתפעלות על ההפתעה, ולא לתת לו תחושה שהוא בעצם מילא את חובתו ולא יותר...
ב. התחשבות והערכה - ילד העוזר בתקופת עמוסה כתקופת מבחנים או מושיט יד תוך ויתור על חוויות חברתיות, יזכה להערכה מיוחדת יותר מילד שעוזר ביום רגיל. כשאנחנו שמים לב גם להקרבה שמסביב ומעריכים אותה, אנחנו מייקרים בכך את המעשה ומדרבנים את הילד להמשיך בדרך זו.
ג. לא נהפוך עזרה לתפקיד - גם אם הילדה שטפה את הבית במשך חודש במקום העוזרת שחלתה, או הכינה ארוחת ערב במקום האמא לאחר הולדת האח, חשוב לתת לה תחושה שאנו מעריכים את טוב לבה בכל פעם מחדש.
ד. גם ההורה נהנה לעזור - כהורים, עלינו לשדר שמחה בעת ביצוע תפקידינו. האב יציין בסיפוק מאמץ מיוחד שהשקיע בתיקון רהיט שעמד להתפרק, האם תציין בשמחה הכנת מטעמים לכבוד החג. ילדים מתרגמים זאת מידית לחלקים שלהם, ומפרשים עשייה למען הזולת כזכות ושמחה.
יש להראות לילדים עד כמה אנחנו נהנים לתת, לתרום ולעזור. צריך לנטוע בהם תחושה שזו זכות לעזור ולסייע. כולנו יודעים שתמונה אחת שווה אלף מילים; אפשר לדבר ולדבר על הערך של חסד, אך כשרואים עשיית חסד בעיניים, ההשפעה עוצמתית הרבה יותר. וחסד, כידוע, מתחיל בבית. כשרואים בבית התחשבות ונשיאה בעול מעבר לכללים ולחלוקת התפקידים, מעניקים לילד דוגמה של בית של חסד.
ה. טעם של נתינה - לא לתגמל כל עזרה באופן מידי. חבל ליצור בחוויה של נתינה התניה של תגמול; אם ילדים יודעים שלאחר כל עזרה שהיא מעבר לנדרש, הם מקבלים שקל או ממתק, הופכת העזרה שלהם להיות מסחר: עזרה שווה מתנה. עלינו להרגיל את ילדינו ליהנות מעצם עשיית החסד. נשבח אותם שוב ושוב על החסד שעשו, נציין את טוב לבם, וכך נלמד אותם ליהנות מעצם המצווה.
ו. התנדבות זו זכות - על ילד לדעת, שלעזור בבית - זו זכות! מי שעושה זאת בפנים חמוצות, מאבד את זכותו לעזור. מדהים לראות איך הדברים עובדים. קורה לפעמים שאנחנו מבקשים עזרה כלשהי מילד, והוא מסרב או מתחמק, ואנחנו פונים ומבקשים את אותה עזרה מילד אחר. כדאי במקרה כזה לתת לילד המסרב תחושה שהוא 'הפסיד' את הזכות, ולא תחושה שהאח שהסכים היה בעצם המסכן שנאלץ להירתם ולבצע את המשימה במקומו...
ז. 'מצווה' ולא 'ניצול' - חשוב להשתמש הרבה בהחדרת ערך המצווה של העזרה. משפטים בנוסח: "מי מוכן לעשות חסד?" או "מי רוצה לזכות במצווה מדאורייתא?" כשהם מושמעים שוב ושוב, מחדירים בילד את התחושה שאם הוא עוזר - הוא הרוויח מצוות, ואין סיבה שירגיש מנוצל.
והכי חשוב: נציין את הילד או את הילדה שזכו במצווה לשבח. "מכל הילדים, שרה אספה היום הכי הרבה מצוות!" (כמובן, אפשר לשדרג את הנוסח לפי גיל הילד.) משפט כזה מכניס שמחה ואושר רב בעשייה.
צידה לדרך:
* אל תוותרו על חינוך הילדים שלכם לחסד! אם אינכם זקוקים לעזרה שלהם, שלחו אותם לעזור לדודה / שכנה / סבא וסבתא. זה חשוב בשביל בניית האישיות שלהם!
* אם הילדה שלכם הושיטה יד ועזרה על אף המבחן בחשבון שיהיה לה מחר, העריכו אותה על כך במילים חמות. זה מגיע לה!
* עזרה בבית עשויה להצטייר בעיני הילדים כ'ניצול' או כ'מצווה'. הדבר תלוי בחינוך שתעניקו להם...
כדאי להכנס למערכת "בית חמים" - ולקבל גישה להרצאות מוסרטות מוקלטות
בכל נושא חינוכי שמעסיק אתכם - עד הבית - הרחבה מעולה על הנושא בקורס עזרה בבית,
שנמצא עבורכם זמין בבית חמים.
לקבלת גישה ללא עלות לתכני חינוך של הרב פנחס ברייער כאן>>>
למערכת הקורסים החכמה בית חמים> כאן>>>