גיבורה מסוג אחר/ חלי גלר

רציתי לספר לך על גיבורה מסוג אחר

כזאת שאף עיתון לא מאזכר אותה

ואין שום ארגון שהיא שייכת אליו.

זו בחורה אחת, לא קטנה ולא גדולה,

שהתייצבה יום יום בחזית, במלחמה.

נלחמת על השפיות של המשפחה שלה.

היא הכינה ארוחות טעימות,

ארזה תיקים למתנדבים הצעירים

ניקתה שוב ושוב, כי את יודעת איך זה כשכולם בבית

הבלגן כל הזמן חוגג.

היא רצתה להתנדב,

באמת שהיא רצתה,

והיו המון ארגונים שקרצו לה,

בהתנדבות מלאת סיפוק

אבל לא הייתה לה שניה אחת של זמן.

כל יום היא התפללה, אמרה הרבה תהילים,

לא מתוך אתר, ולא מתוך קו לחלוקת פרקים

פשוט אמרה, לעצמה. כי צריך.

אחר כך היא הכינה ארוחת בוקר לכל המפוהקים

הקשיבה לסיפורים של הגדולים,

העסיקה את הקטנים.

כשמישהו אמר שהוא מפחד, היא אפילו לא ניסתה להרגיע,

היא הדליקה שירים שקטים, דאגה למוזיקה נעימה ברקע.

היא לא גיהצה עשרות ציציות ירוקות,

ולא בישלה סירי ענק למשפחות הפליטים,

היא לא תרמה דם, רק המון זיעה.

היא דאגה שיהיו עוגיות במקפיא,

היא הפשירה כל מריבה, השקיטה כל ויכוח.

היא התפללה עוד קצת,

סידרה שוב את הסלון, העמידה עוד סיר של ביצים.

היא גיהצה את כל החולצות הלבנות,

למרות שזה לגמרי לא התפקיד שלה.

היא העבירה נושא, בשולחן שבת

כשהיא ראתה שמישהו מתחיל להזיע בפחד.

היא שרה זמירות, למרות שלא ממש נעים לה,

היא קנתה תשבצים, פלסטלינות,

שכבה על הרצפה שעות, מרכיבה פזאלים ענקיים ומשעממים

היא דאגה - כל הזמן - שתהיה אוירה טובה.

היא הרגיעה בטלפון חברות מבוהלות.

סיפרה סיפורים מעניינים, לחלוטין לא על המלחמה.

היא הייתה בבית,

היא נלחמה על האוירה, על המצב רוח.

היא לא התנדבה בשום ארגון.

היא הייתה חיילת,

היא עדיין חיילת.

אולי המלחמה שלה עוד לא נגמרה,

ויש עוד המון כביסות, וכלים שצריך לשטוף.

אבל מה שבטוח -

למרות שהיא נלחמת כמעט לבדה

בטוח,

שהיא כבר ניצחה.