קומי, לוחמת/ לאה

קמתי בשש בבוקר, המואזין נשמע אחרת מתמיד, 

היתה שם איזו דרשה בערבית שלא רציתי לדמיין מה נאמר בה.

אנחנו חיים פה בתוך אויב ממש, משולהב, חמום מוח

רמאללה, שועפט, מזרח י-ם 

הכל קרוב כל כך...

רציתי להתקשר למשטרה לבקש שישימו בפתחי המקומות האלו כוחות גדולים מאוד,

לא לתת לאנשים לצאת ולבוא,

הסתערות אחת בדרום היתה הרבה יותר מידי...

אבל לא באמת חשבתי שמישהו יקשיב לי...

ואז נזכרתי בסיפורים ששמעתי אתמול מאותם אנשים נצורים

ואיך הם סיפרו על ההבנה האיטית הזו שצה"ל שהיה אמור להיות שם כבר בעשר הדקות הראשונות - 

לא בא...

שעה, שעתיים, יום, לילה, ויותר...

ואז שאלתי את עצמי - במה את בוטחת?

כי איכשהו בימים כאלו אנחנו קצת מרגישים מיותרים כאלו... 

נטולי הכשרה צבאית, רחוקים מהחזית, אפילו לא חובשים ורופאים...

אז נכון שאומרים לנו להתחזק בתפילה, בלימוד, בצניעות, במידות טובות,

אבל איך אומרים?

פ'סדר שנרגיש שעשינו משו...

ופתאום לא הבנתי איך שוב הגענו למקום הזה, הבוטח במודיעין, בתחמושת, בלחימה הפיזית,

הרי רק אתמול הוכח כמה הכל הבל

רק אתמול יכולנו להבין את סיפור יוון והחשמונאים - לאבלנו בהפוכה-

איך ניצחו מעטים את הרבים וחלשים את הגיבורים

איך שוב שכחנו שהשם הוא איש המלחמה, 

שלו הניצחון והוא בעל הגבורות.

ומאיתנו הוא לא צריך נשק וחרבות וטנקים, 

מאיתנו הוא ביקש את הלב - 

מטוהר, נקי, נלחם...

וכמו כל אותם אלו שהתייצבו אתמול במסירות נפש, וברגע האמת זנחו את הדיבורים על דמוקרטיה, 

על השתמטות,

ברגע האמת הם באו, לוחמי עולם, בעד עמם, בעד ארצם, משאירים מאחור משפחות, 

לבבות פועמים בחרדה,

כי עכשיו הם מגנים על הבית, ושום דבר ואף אחד לא יעמוד בדרכם,

בבית כשאנשים נחים בחדרים, כשאין באמת מישהו שזקוק להם, 

אפשר לדבר על דיקטטורות, 

בשדה הקרב, כשילדים נלחמים על חייהם, 

הם התייצבו בכל מקרה - 

כי כשצריך אותם באמת - הם שם.

וכן - אולי כמותם הגיע הזמן שנכניס לעצמינו לראש - 

שעכשיו אנחנו כולנו ל-ו-ח-מ-י-ם 

לא ברכב ובסוסים רק בשם אלוקינו, בהתגברויות הקטנות, בתפילה, בלימוד,

אם נחשוב שלא זקוקים לנו - אולי חלילה נשתמט, נזנח, נכשל.

אם נפנים שהניצחון תלוי בבן הישיבה שחוזר לזמן שבוע לפני, 

בבת הסמינר שהאריכה חצאית נוספת,

בנו ששומרים את פינו, אוהבים לכל - 

אז לא נצטרך לתמריצים, 

הן בנו תלויה המערכה, וכשזקוקים לנו - 

"הננו".

רש"י בראשית כ"ב: 

"אין נא אלא לשון בקשה, אמר לו בבקשה ממך עמוד לי בזה הניסיון"

עמדו לי בני בזה הניסיון

נצחו נא את זאת המלחמה

לחמו בחירוף מול לגיון

מבקש נפשכם לחרמה

עמדו לי בני נצחו זה הפעם

ביצר משחית ושטן

וכשיבוא עליכם חמת זעם

עמדו בצורים ואיתן

שדה הקרב בני אל תיטושו

חזית הקרב בליבכם

בחזיתות אחרות אתם תחרישו

ואלחם אני שם לכם...

בתפילה לגאולת עם ישראל במהרה, לעילוי נשמת הנרצחים, לרפואת הפצועים, ולבבות נשברים, 

בתחינה ובדמעות שכל אותם שנפלו בשבי, שכל אותם שיצאו לקרב - 

ישובו לחיים ולשמחה ולשלום לחיק משפחותיהם.

ובעזרתו יתברך ורק מכוחו וגבורתו - 

באמונה שלמה בניצחון עם ישראל במלחמה,

בניצחון הרוח ועל ידי כך בניצחון הגשם.

אמן.