האישה שנלחמה במובן מאליו ומלמדת את כלי המלחמה לאחרים

כל כך הרבה כלים יש היום בשוק לשיפור החיים, לכל אחד יש את הנוסחה הסודית להגיע לתמהיל החיים המושלם והמדויק: שיטות, גישות, דרכים, כלים. משום מה לא נראה שרובנו יותר מאושרים.

ברכה פאלוך רואה את זה אחרת: היא מאמינה בכלים, היא מתקדמת איתם, היא צומחת, אולי בגלל שהיא עושה עבודה אמיתית עם עצמה.

משברים לא פשוטים עברו עליה בחיים ובעיקר משבר כלכלי שאיים למוטט את הקרקע היציבה עליה הושתת הבית שלה. היו לה אז שתי ברירות כמו שאומרת הקלישאה: להתמוטט או להתמודד. וברכה, לוחמת קרבית עמדה בחזית וחטפה כל כלי נשק כדי לנצח בקרב האכזרי על הרווחה הכלכלית לבני משפחתה, ובעצם בקרב על החיים.

בדרך היא ניצחה בכל כך הרבה חזיתות, והבינה שהיא רוצה להנחיל לאנשים אחרים את עקרונות הלחימה, כדי לתת לעוד אנשים את האפשרות לנצח במאבק על החיים. לעזור לעוד אנשים לכבוש את שער הניצחון.

לקום מהשבר

קשה להתעלם מברכה פאלוך. מה זה בדיוק?

כריזמה? ביטחון עצמי? אנרגיה? נוכחות? ואולי זה העובדה שמה שהיא למדה לא מונח אצלה בפה או במח. אלא חקוק אצלה בעצמות. איך אני יודעת? לא קשה לזהות. רואים עליה. שומעים. מרגישים.

הכול התחיל כשהיא איבדה את היציבות הכלכלית שלה.

"קרוב לגיל 40 עברתי טלטלה כלכלית. הייתי במקום מאד לא פשוט, היה לי אז בית עם שמונה ילדים צפופים בלי עין הרע, אנחנו שכירים. החיים שלי התנפצו מבחינה כלכלית, שבר שגרר אחריו עוד שברים לא פשוטים אחרים. הבנתי שאני בנקודת זמן שאני חייבת להחליט: או שאני נופלת ומרימה ידיים או שאני בוחרת לעשות עבודה עם עצמי. בחרתי בעבודה: נעזרתי בהתחלה בעזרה רגשית כדי לקום מהשבר, ועבדתי על עצמי קודם כל לראות את הדברים הטובים".

במה עבדת אז?

"עבדתי שנים בחשבות שכר, הנהלת חשבונות ויעוץ עסקי מהצד, אבל זה לא הספיק למצב החדש. הייתי חייבת לדעת לעבוד נכון ומדויק כדי לשרוד, הייתי במצב ממש לא פשוט. את יודעת איך נראה גמ"ח מקרוב?"

ברוך ה' לא.

"שלא תדעי. אני הייתי שם. בין 30 גברים עמדתי אני, מאד לא קל. הכל נהיה חונק ומאיים פתאום. אבל הרגשתי את יד ה' מלווה אותי לאורך כל הדרך ועוזרת לי לצאת מהמשבר. בשלב מסוים ניגשתי ללמוד קורס של מסילה, קורס ארוך של שנה שלמה שנתן לי - כלים נכונים ופרקטיים לבנות את החיים הכלכליים מחדש, אבל בצמוד ללימוד התחלתי לעבוד עם עצמי, בדקתי איפה אני עומדת והתחלתי ליישם".

אולי פה נמצאת הנקודה שמסבירה את ההבדל בין ברכה לבין כל השאר: היא עושה עבודה. בכל תחום. לא מוותרת. היא לומדת קורס חדש ולא משאירה אותו מתויק במחברות היא מתמסרת לעבודה, לכלים החדשים, היא פותחת את הראש והלב לשינוי: "גיליתי שאני יכולה לקום בבוקר ולדעת בדיוק כמה אני מרוויחה ובדיוק כמה כסף אני הולכת להוציא. אני יכולה לסיים את החודש למרות החובות ולמרות ה שבר הכלכלי שנכפתה עלינו".

זה מדהים, למרות המצב הכלכלי הדחוק?

"כן. הצלחתי לצלוח את המצב הקשה ולצאת ממנו. הצלחתי לעבוד, לחתן ילדים ואפילו לחסוך ולשים כסף בצד". נשמע פנטזיה? לא אצל ברכה: "באופי שלי אני אישה מאד עובדת ורק אחרי שאני רואה תוצאות אני מסוגלת להעביר את מה שלמדתי הלאה. אחרי שראיתי שהכלים שלמדתי הועילו לי בצורה מהפכנית, הבנתי שיש לי כלים להעביר לאחרים. הכרתי אז זוג מיוחד שהיו במצב כלכלי לא פשוט והם באו אלי לייעוץ. אחרי חצי שנה של עבודה אינטנסיבית הם שלחו לי זר פרחים ענק כהוקרה על החיים שלהם שהשתנו, זה נתן לי את הכוח להמשיך הלאה. האישה הזו העבירה את השם שלי לעוד אנשים ולארגון למשפחות במצוקה וככה המשכתי להתרחב ולהשפיע על עוד ועוד אנשים".

עושה עבודה. פאלוך

לא רק כסף

עד ש...

"עד שיום אחד קלטתי שמה שלמדתי זה לא מספיק. הבנתי שאני צריכה לרכוש עוד כלים".

למה?

 איך הם הגיעו למינוס עם משכורת כל כך משמעותית? 

"הבעל עבד בעבודה מאד מכובדת, הוא ייצג באופן מסוים את הקהילה שלו, והיה רגיל לרמת חיים מאד גבוהה. רק כדי לסבר את האוזן, בכל פעם שהוא היה צריך לנסוע לצפון הוא היה עושה את זה ב… מסוק כי חבל על הזמן. התברר לנו בבדיקה מחושבת שהם מוציאים כל חודש כ 2,500 ש"ח יותר ממה שהם מרוויחים, שזה 30,000 לשנה, בהתחשב בכך שהם חיו כך כמה שנים אחורה הם היו כבר בחובות משמעותיים".

על מה עוד מוציאים את הכסף?

"המון דברים שבעיני השאר הם מותרות אצלם היו הכרחיים: אוכל, ביגוד, אירוח נוצץ, נופש במקומות הכי יוקרתיים, כמו אצל הרבה אנשים אחרים מוציאים הרבה כסף על ה'אריזה' ופחות על המהות. אבל כאן הייתה לי בעיה, הם לא היו באותו ראש: האישה הייתה מאד החלטית שאפשר לצאת מהמינוס. היא הייתה מסוגלת לחסוך, אשת חיל אמיתית. היא הורידה מרמת החיים, ויתרה על עוזרת צמודה שהייתה לה, בארבע עיניים היא הודתה שגם היא חשבה שהחיים שלהם נהנתניים מדי. אבל לבעל היה קשה, הוא לא היה תאוותן, הייתה לו נפש רחבה, הוא היה חייב שהכול יהיה גדול, ברווח, בשפע, הוא לא יכול להסכין עם העובדה שצריך להתחיל להתערב לו בצלחת. שם הבנתי שאני חייבת לחשוב אחרת, הבנתי שאני חייבת ללמוד כלים רגשיים כדי לעזור לאנשים לנוע מהמקומות שהם התקבעו בהם במשך שנים. וכמו שאני רגילה בכל שלב בחיי: הלכתי ללמוד".

וברכה אכן למדה. למדה הרבה. היא התחילה בלימודי גישור, עברה לוויסות רגשי, NLP, דמיון מודרך, קלפים טיפוליים, יזמות עסקית, תקשורת בין אישית, ניהול זמן, כל כלי שיכל לעזור לה היא למדה".

בתור אחת שלמדה שנים לא הרגשת שיש דברים שחוזרים על עצמם?

"ברור. בכל קורס ארבעים אחוז בערך אני מכירה בעל פה, אבל זה מחנך אותי למידת הסבלנות, אני לומדת מכל קורס עוד  משהו חדש".

את מאמינה בכל הכלים הללו? את מאמינה שאפשר לעשות שינוי ארוך טווח?

"אני לא רק מאמינה, אני יודעת. מהניסיון האישי שלי ומניסיון של המטופלים שלי. קחי לדוגמה רק את הגישור, שזה אחד הדברים הראשונים שלמדתי. גישור הוא כלי שמחבר בין שכל לרגש בצורה מדהימה. אני אספר לך מה קורה בפגישות: מגיעים שני אנשי עסקים שיש להם וויכוח כלכלי, עסקי, נטו על כסף. בחדר של המגשר יש כללים מאד ברורים: אסור להרים את הקול, חייבים להקשיב עד הסוף, אסור לקטוע את השני, אסור להכניס מילים או צורת דיבור לא נעימה לחדר ועוד. אני יושבת עם שני אנשים מכובדים, הנושא כאמור הוא כסף, הרבה כסף. הם מתחילים לדבר, כמובן עם נושא החגיגה: על כסף. ופתאום, אחרי שמתחילים להקשיב טוב, מתחילים שני אנשי העסקים להתקלף. פתאום שומעים קולות אחרים בחדר הגישור: הם מתחילים לספר סיפורים: אתה כן הקשבת לי, אתה לא הקשבת לי... ומתברר שזה יושב על דברים הרבה יותר עמוקים מכסף. את לא מצפה שזה יקרה, הם לא מצפים שזה יקרה, הם מדביקים על הלב שלהם חומות גבוהות ועבות: "אנחנו אנשי עסקים". אבל אחרי חמש דקות מתחילים להתגלגל בחדר סיפורים שאף אחד לא מאמין, מתברר שהכסף הוא רק משני בכל הסיפור… אני חושבת שהגישור הוא בין הדברים הראשונים שעזרו לי להבין כמה אנחנו מלאים בציפוי חיצוני אבל הכל בסוף מחובר לרגש, למה שבפנים".

את מטפלת בכל מקרה שמגיע אלייך?

"לא. אני יודעת את הגבולות שלי. אם מגיע מקרה לדוגמה של מחלות נפש, אני מפנה הלאה לפסיכולוג או לפסיכיאטר, ואם אני חושבת שהבן אדם צריך כדור כדי להרגיע דבר ראשון את הנפש, אני גם אפנה הלאה לגורם מוסמך ממני".

לדבר בגובה העיניים

מה את עושה היום?

"היום פניתי לעצמאות. 40 שנים הייתי שכירה במשרה מלאה ומזמן לזמן העברתי סדנאות. לפני מספר חודשים פוטרתי מהתפקיד האחרון שלי כשכירה, הייתי מנכ"לית בעמותה חרדית".

אין לך בעיה שאכתוב שפוטרת?

גם כאן מתגלה עמוד השדרה החזק של ברכה: "אין לי בעיה. פוטרתי בגלל צמצום משאבים בעמותה לא כי הייתי לא מוצלחת. למעשה הפיטורין היו לי מקפצה אדירה. הקב"ה דחף אותי למים בכוח".

איך זה להיות פתאום עצמאית לגמרי?

"זה לא פשוט. את רגילה במשך כמה שנים שנכנסת משכורת, זה נראה מובן מאליו, ופתאום את מבינה שזה לא מובן מאליו. האמת היא שגם שאת שכירה את תלויה בקב"ה אבל כשאת עצמאית רואה את זה יותר באופן מוחשי".

אחד מהדברים המרתקים שברכה עושה זה סדנאות לבנות סמינר. היא העבירה כבר סדנאות, בסמינר אור ברכה, בסמינר הרב וולף, בסמינר עלי באר, בסמינר דרכי רחל,  בסמינר גור ועוד.

איך הגעת לבנות סמינר?

"אין לי מושג... התגלגלתי לזה. כשישבתי עם משפחות חלק מהתסבוכת היה איך להעביר לילדים שאנחנו עושים שינוי, איך להתחיל לחשוב על ההוצאות. הילדים התרגלו לבזבז ואין להם מושג בהתנהלות כלכלית נכונה. ישבתי פעם עם נער שטען שאבא שלו קמצן, אחרי שישבתי עם האבא התברר לי שלפי המשכורת שלהם הוא חי בצורה חסכנית ולא קמצנית, רק בגלל שלא דיברו עם הילדים הם קלטו את זה לא נכון. חשוב לדבר עם הילדים, לא חייבים לומר הכל, אבל יש דברים שחשוב לומר. מתוך הגישה הזו הגעתי גם לסדנאות לנערות".

לאיזה כיתות את מדברת?

"אני מדברת בכיתות של סוף הסמינר, כיתה י"ד ובשנה השלישית שהן כבר בחוץ, לצערי הסמינרים לא ערוכים דים לדבר עם הבנות בצורה אמיתית על כסף לפני גיל זה וחבל. דבר ראשון שאני מבקשת מהבנות, ואגב, אני עושה את זה גם בסדנאות לנשים: אני מבקשת שיאמרו מה המחשבות שצפות להם כשאני אומרת : כ-ס-ף. בדרך כלל אני שומעת ביטויים מאד קוטביים, החל מ'כסף שווה הכל', 'כסף שווה עבודה', 'כסף שווה בזיעת אפך תאכל לחם', 'כסף שווה מחנק', בעיני הרוב 'כסף' זה 'עבודה קשה, התאמצות'. מישהי כתבה 'כסף שווה איבוד ערך עצמי', אחר כך התברר שהיא באמת עבדה בעבודות משפילות כדי להרוויח כסף. לצערי מעט אומרות 'כסף שווה אמונה בה'', מישהי מדהימה שעשתה עבודה רצינית עם עצמה אמרה 'כסף שווה "המן שמגיע עד הבית"'.

אחרי שהבנות אומרות את התפיסות שלהן אנחנו מנסות להבין על מה יושבות התפיסות הללו ולומדות איך להתייחס בצורה הנכונה לכסף. אני מדברת עם נערות מאד גלוי, בגובה העיניים. שיעור שמיוחד לנערות עוסק בשאלה האם ההורים שלי חייבים לפרנס אותי; מי צריך לשלם על שבת מחנה? לחלק ברור שההורים חייבים לשלם ולחלק ברור שהן צריכות לשאת בעול ולהשתכר מעבודת בייביסיטר כדוגמה".

אני מכירה מישהי שהגיעה מבית עשיר ולמרות זאת כשהיא רצתה לקנות גיטרה ההורים שלה שלחו אותה לעשות בייביסיטר כדי לקנות את הגיטרה בעצמה.

"זה מיוחד. ככה מחנכים לאחריות ולערך נכון לכסף. בנוסף, יש כאן עוד נקודה: אתה מחנך ילד למחשבה במה אני משקיע את הכסף, אני קונה בכסף שלי גיטרה או בגד? הבחירה הופכת אותי לאדם בוגר. גם כשאני נותנת לילד חמש שקל ושולחת אותו לחנות שמונצעס, הוא אמור להפעיל שיקול דעת, ומומלץ אגב, ללוות אותו ולהקנות חשיבה נכונה: אני קונה בכסף כוס ברד? אני קונה חמישה קשקושים שישברו ברגע? או משהו בחמש שקל שיישאר לזמן ארוך יותר? לכן אני רואה עניין בנתינה של דמי כיס לילדים, בגיל שהם כבר מסוגלים לשמור על כסף".

למלא את החלל שבפנים

אני חוזרת לסדנאות כלכליות בסמינרים, לצערנו לא ממש מדברים על בנות על דברים תכליתיים שקשורים לניהול חיים נכון.

"אני מסכימה איתך. אני פוגשת לפעמים נשים נשואות אחרי החתונה והן מודות לי שעזרתי להן לבנות את החיים נכון. בת אחת ניגשה אלי וחיבקה אותי: הצלת לי את הניהול הכלכלי את הבית שלי. אני מקנה להם כלים לניהול תקציב, לבניה נכונה של הוצאות, איך ליצור תקציב מאוזן. אני נותנת להם את המייל שלי ושמחה לקבל מהן טלפונים, אני רואה בזה שליחות אמיתית".

אבל את לא חושבת שהכול מתנפץ כשהן צריכות לקנות עגלה ממותגת ויקרה כמו כולן? או להלביש את כל הילדים אותו דבר? בתוך עמי אנכי יושבת...

"ברור שצריך להלביש אותו דבר! אחרת איך ידעו שהם אחים? וברצינות... שיעור אחד בסדנא עוסק באיך אני קונה קניות גדולות כמו עגלה, ואני מדברת על הנושא של קניות רגשיות. החכמה היא לדעת שערך עצמי זה משהו פנימי ושום דבר חיצוני לא ייתן לך את זה. אחרי שתי חתונות שלבשת אותו הבגד, את צריכה כבר בגד חדש כי לשכנה יש בגד עוד יותר חדיש. ובד בבד אני חושבת שאפשר ללמד אותן לקנות חכם: בסוף עונה למשל, לחשב את ההוצאות שלי, וכן, אם מתנהלים נכון, ולא קונים כל מה שמתחשק, אפשר לקנות בגדים חדשים גם לאמא וגם לילדים".

את חושבת שאפשר ליצור בתחום הזה שינוי?

"עם הרבה דיבורים על מודעות עצמית, אפשר להגיע למי שאני באמת. זה שורש העניין, לקלף את הקליפות. אנחנו חיות עם צלופן חיצוני ושאף אחד לא יקלף לנו את הצלופן... אבל אם אין לך מודעות וההערכה למה שיש לך בפנים שום בגד לא ימלא את החלל".

את מעבירה עוד סדנאות לנוער? 

"אני מעבירה סדנא לניהול זמן בכיתות יותר נמוכות, ט' י'. אני מדברת בשפה שלהן ובגובה העיניים אנחנו מנסות לדמיין מה יקרה כשכל המאוויים שלהן יתגשמו: לקום ב - 11 ולאכול כל היום גלידה… מנסה להוציא מהן את המסקנה שגם הן רוצות חיים ערכיים ויותר חדורי מטרה. משתדלת להביא אותן לסדר יום נכון: מתי צריך לקום כדי להגיע בזמן לתיכון, מתי להכין שיעורי בית, מה קורה אם צריך את העזרה שלי בבית, איך אני מתנהלת ביום שישי, הכל בשפה שמתאימה לבנות חמש עשרה - שש עשרה.

ובינינו, אין ספק שילדים רוצים גבולות. הילדים לא רוצים לזרום, ערכתי פעם ראיונות עם בני נוער שנשרו, אלו שהכי שמרו על קשר חם עם הבית היו אלו שההורים שלהם הציבו להן גבולות מתוך כבוד".

יצאתי מהורהרת מהראיון עם ברכה. נכון שעל חלק מהכלים שהיא מתארת שמעתי פעם בווריאציות כאלו או אחרות, אבל כשברכה מדברת עליהם זה אחרת. היא לא רק אומרת, היא חיה את זה.