40 שנה, אלפי מבחנים, עשרות אלפי נשים, ועכשיו גם בדיגיטל! בלומי ראם על הארגון שחולל שינוי
הבני ברקיות פה מכירות ככל הנראה את השם "בלומי ראם" בתור מכון כושר פופולארי ומצליח (ובשנים האחרונות גם בערים נוספות).
ככה גם אני זכרתי את בלומי כשהיא יצרה איתי קשר. היה לי ברור שהיא רוצה פרסום למכון.
אבל אז התברר שבלומי, בתור אישה יזמית, מנהלת ברמ"ח ושס"ה, וחושבת בגדול -
לא ניצלה את הכוחות שלה רק לעסק הפרטי שלה, אלא גייסה אותם גם לעשות טוב בעולם.
ולא, לא רק לחייך לשכנה (חשוב מאד! לא מזלזלת חלילה).
מתברר שבלומי מנהלת עוד ארגון גדול כבר קרוב ל - 40 שנה.
מכירות את זה שנשים נבחנות היום כמעט על כל נושא ביהדות? השקפה/ הלכה/ מידות?
בלומי הייתה החלוצה. לפני 38 שנה היא הקימה את ארגון 'נצור לשונך' והייתה הנחשונית בתחום הפצת מבחנים בשמירת הלשון (ובנושאים שונים בהמשך) לנשים.
הכל התחיל עם מודעות על עצים, מבחנים במכונות כתיבה, ושש נשים בלבד, והמשיך לשליחה בדואר של אלפי מבחנים לעשרות רכזות בכל רחבי הארץ, וכמו שבלומי אומרת: "לא שיווקתי את הארגון בכלל, ההפצה הייתה נטו על הקב"ה".
אז מה גרם לה להבין אחרי 38 שנות פעילות שאין עתיד לעולם של מבחנים בכתב יד, וחייבים להעלות את המיזם לדיגיטל, איך היצר הרע התעקש להפריע לדבר הזה לקרות, ואיך בכל זאת הקב"ה האיר לה בכל פעם את הדרך.
מה לדעתה הנושא שהוא "מת מצווה" של ימינו (רמז: כבר לא שמירת הלשון).
איך זה כשמצפים לראות משרד יוקרתי, ואת הדלת פותחת אישה עם מטפחת וילדים שמושכים בחצאית, וגם למה הלימוד והמבחנים מחוללים שינוי אמיתי בחיים.
למען ייטב לך
"מעולם לא התעסקתי בשיווק"
בלומי, איך הכל התחיל?
"הכל התחיל מיד אחרי שהתחתנו. הייתי כלה צעירה וטרייה, אמריקאית, באותה תקופה בעלי עשה מבחני גמרא של 'ושננתם' ואני התלהבתי מהרעיון של לימוד חומר מסוים בצורה יסודית ובחינה עליו.
באותה תקופה, הנושא של שמירת הלשון היה כמעט 'מת מצווה', לא היה את המודעות שיש היום לנושא. הייתי מורה בבית הספר, והיו מדברים בחדר מורות דברים שלא תשמעי היום. על המנהלת, על הורי התלמידות, על הבנות וכו', זה היה מקובל. באותם הימים התחיל הנושא של שמירת הלשון לצבור מעט תאוצה. מישהי אחת מהאזור שלי התחילה להעביר את קבוצות 'שמירת הלשון' לילדות בליל שבת, והיא ביקשה ממני שאדריך את המדריכות איך להעביר את הלכות שמירת הלשון בצורה נכונה וחוויתית".
אז התחילו קבוצות שמירת הלשון?
"כן. אנחנו מדברים על 38 שנה אחורה".
למה היא פנתה אליך?
"הייתי אמריקאית צעירה, עם הרבה מרץ, מורה, וכנראה כישורי ניהול ב"ה היו לי כבר מאז... פעם בשבוע היו מגיעות אלי המדריכות לקבל הדרכה. ואיכשהו, ראיתי שהחומר הזה כל כך לא מדובר ולא מתעסקים בזה, קיבלתי השראה ממבחני 'ושננתם' של בעלי, והחלטתי שאני רוצה לכתוב גם על הנושא הזה מבחנים. הכל התחיל בקטן ממש. העברית שלי היתה עדיין עילגת, ובכל זאת קפצתי למים. עיצבתי מודעות בכתב יד, ותלינו אותם על עצים באזור שלי. התחלנו עם 6 נשים".
מי כתב את המבחנים?
"אני כתבתי אותם במכונת כתיבה".
ומאז הכל היסטוריה, כמו שאומרים…
"ממש ככה. אני גם בעלת עסק ב"ה, וכל מי שמנהלת עסק יודעת, שנהוג לומר שעסק נכון זה 80% שיווק, ו 20% מוצר, אני חייבת לומר שאת שמירת הלשון מעולם לא שיווקתי, בשום צורה שהיא. זה פשוט רץ מפה לאוזן. הקב"ה הפיץ את זה בכבודו ובעצמו. מהר מאד פנו אלי עוד ועוד נשים שרוצות להצטרף, זה גדל מהר מאד.
בנוסף פנו אלי נשים מכל מיני ערים בארץ, ובקשו לארגן את המיזם בשכונה שלהן ובעיר שלהן. עם השנים המבחנים תורגמו לאנגלית, לאידיש ולצרפתית. הקב"ה ממש גלגל את התוכנית והפיץ אותה".
ומי ישב על הכל?
"על כתיבת המבחנים כאמור אני ישבתי, ובכל אזור בארץ שהייתה בו קבוצה הייתה מארגנת לאותו אזור, רכזת שאחראית על הנשים שתחתיה. צריך להבין שהיינו כמעט בתקופת האבן… כשהיה טעות במבחן מסוים, היינו שולחות מדבקות עם המילה המתוקנת שידביקו על המשפט השגוי… מחשב היה אז חדר גדול בבנק. תוך כמה שנים היו כבר בקבוצה שלנו אלפי נשים".
נשמע כמו נס.
"כן, אבל היו גם המון קשיים והתמודדויות בדרך. הצילום של המבחנים היה מאד יקר, כל דף עלה חצי שקל, סכום ששווה לחמישה שקלים היום".
מי שילם לך את כל ההוצאות?
"כל אחת מהמארגנות השיגה תקציב לקבוצה שתחתיה. במשך שנים צילמנו, אבל בשלב מסוים נהיה יותר זול להדפיס בבית דפוס, בשביל בית דפוס הייתי צריכה להדפיס אלפים רבים. בשלב מסוים נכנסה מישהי לארגון והדפיסה על חשבונה את אלפי המבחנים. כל החבילות מבית הדפוס היו מגיעות לבית שלה והיא היתה אורזת את המבחנים למארגנות, כל אחת קיבלה את המארז של המבחנים המדויק בשביל הקבוצה שלה. בכל שנה הכנתי סדרה נוספת של מבחנים, בגלל שהנשים רצו לחזור שוב על החומר, בשלב מסוים היו לי 5 רמות של מבחני שמירת הלשון".
צילום מסך מתוך האתר החדש, כדי לראות בעצמך לחצי כאן
לעשות שינוי אמיתי
במשך השנים נוספו עוד ועוד נושאים וספרים ללימוד ולמבחנים. "התחלנו עם שמירת הלשון, בהמשך הוספנו מבחנים על ספרים נוספים של הח"ח, כמו 'חובת השמירה', 'זכור למרים'. בשנה אחת, פנה אלי רב מסוים בשם הרב שטיינמן, שחשוב לחבר סדרה על 'עשה טוב' ולא רק 'סור מרע', אז חיברתי בס"ד סדרה על 'אהבת חסד' של הח"ח. בהמשך, הוספנו גם את הספר 'הצד השני של הסיפור' - ספר שעוסק בלימוד כף זכות, כתבה אותו הרבנית סמט.
זהו ספר מדהים עם המון סיפורים, הוא עושה סוויץ' בראש, בחשיבה שלך. הוא מלמד אותך לא להפנות אצבע מאשימה, ממש ספר מחולל שינוי. אחרי שלומדים אותו מתחילים אט אט להכיל אנשים, להבין אותם".
נשמע חשוב כל כך.
"ממש. את לא מאמינה איך הספר הזה מחולל שינוי באופן החשיבה שלנו כלפי השני, את פשוט משתנה. לימוד הזכות הוא הטיפול בעצמו: את מכילה, את פחות מסתייגת, פחות רואה שלילי, וזה כמובן מעגל שחוזר אליך בחזרה. בן אדם שחושב רע על הזולת סובל דבר ראשון בעצמו. זה מדיר שינה כשיש כעס על הבעל, כשיש איבה מול החמות, כשיש עין רעה על הבוסית. כשאת משנה את ההסתכלות שלך, זה פשוט אור בקצה המנהרה, דברים מסביבך פשוט משתנים".
מדהים. ואז גם יש פחות רצון ממילא לדבר לשון הרע.
"בדיוק. הח"ח כותב את זה במפורש, הוא אומר שמחשבה לא טובה על הזולת גורמת ללשון הרע, ולכן השורש להתרחקות מלשון הרע, תלוי בהתחזקות בלימוד כף זכות על השני".
ומה הנושא השלישי שלומדים?
"את הנושא החדש, התחלנו בתקופת הקורונה, אז פנתה אלי הרבנית סמט בכבודה ובעצמה, וביקשה שנוסיף גם סדרה על הלכות כיבוד הורים, שכיום הוא 'מת מצווה' ממש. המבחנים הם על ספר בשם "ייטב לך" גם של הרבנית סמט, על כיבוד הורים. בעיני זה המהפך החדש. הנושא של שמיה"ל ב"ה כבר מאד נפוץ, ויש היום מודעות גבוהה. אבל כיבוד הורים זו מצווה לא קלה. מצווה יומיומית שנוגעת בהרבה חלקים בחיים שלנו, ולצערנו נופלים בה הרבה. בהתחלה לא רציתי, כי שמירת הלשון וכף זכות זה על אותו ציר של בן אדם לחברו. והרגשתי שלימוד הלכות כיבוד הורים סוטה מהמגמה שלי. אבל הרבנית סמט שכנעה אותי שעל שמירת הלשון כתוב "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב", זה מאריך חיים, וגם על כיבוד הורים כתוב "למען ייטב לך על האדמה הזאת…. ולמען יאריכון ימיך". שתיהן מצוות שכתוב שמשפרות את חיינו בעולם הזה.
בנוסף, היא אמרה לי ,"מצוות כיבוד הורים שייכת לאותו עולם של יחס לזולת." היא ציטטה לי מדרש שכתוב בו, שהזכות של עשו היה הכיבוד הורים שלו, וממילא, עד שלא נתחזק בכיבוד הורים ידו של עשו תהיה על העליונה, וברגע שנתחזק ידו תהיה על התחתונה. ככה השתכנעתי והכנסתי גם את הנושא של כיבוד הורים למערכת המבחנים שלנו".
היום ב"ה יש הרבה ארגונים שעושים מבחנים בנושאים שונים לנשים.
"כולם התחילו אחרינו, מדובר על קרוב ל-40 שנה… המבחנים שלנו צברו תאוצה בעקבות הרבנית חדוה זילברפרב ע"ה. היא הייתה אישה צדיקה שדיברה בכל הארץ על הזכות של שמירת הלשון, היתה חולה במחלה וממש עברה עיר עיר כדי לעורר בנושא. היא שכנעה את הנשים לעשות את המבחנים שלנו. וככה הארגון שלנו צבר תאוצה והכפיל את עצמו".
צילום מסך מתוך האתר החדש, בלחיצה כאן את נכנסת
לשלוח שלושים מבחנים, לקבל בחזרה… שלושה
כשאני מנסה לברר עם בלומי איך היא הסתדרה עם הכל לבד, מתברר שהקב"ה שלך כל פעם יד מסייעת. "בשלב זה הייתי ב"ה עם כמה פצפונים בבית, חשבתי שאני לא עומדת בזה, הייתי ממש על סף קריסה, בכל יום קיבלתי כמה טלפונים עם בקשות לקבל חבילות חומר. ואז, משמיים הצטרפה לארגון אישה יקרה בשם טלי, שממש לקחה על עצמה בהתנדבות, את מרבית הניהול. היא הרימה טלפונים לאחראיות האזוריות, שלחה את המבחנים לכל הארץ, כל המבחנים הגיעו אליה מבית הדפוס, והיא הייתה אחראית על מרבית הארגון של הכל. זאת הייתה עבודת נמלים של ממש לשלוח חמש מבחנים ברמה ב' לרכסים, 20 מבחנים ברמה א' לאופקים, 30 מבחנים ב'אהבת חסד' לחיפה, ובלימוד זכות לאשדוד... טלי התעסקה בזה כל היום, זה היה ממש נס".
כמה היו בכל קבוצה?
"תלוי, היו קבוצות עם 100 משתתפות, והיו קבוצות עם 20".
לפני כמה שנים מדובר בשלב הזה?
"לפני 35 שנה. אחרי שנתיים של עבודה אינטנסיבית טלי נפטרה (השם שלה לע"נ) ואני נשארתי לבד עם כל העומס, זה היה פשוט טירוף. בבת אחת קיבלתי עשרות טלפונים בשבוע, ערמות של מעטפות לדאוג להן….
אבל ה' לא נטש אותי, אחרי שטלי ז"ל הניפה את המיזם עשרה צעדים קדימה, הגיעו ניסים מכיוונים אחרים, ה' שוב שלח לי זוג יקר, שרכשו ארונות, והכניסו את אלפי המבחנים לבית שלהם, בהתנדבות ובמסירות הם טיפלו במשלוחים של כ-100 רכזות בכל הארץ, היו לנו כבר אז כ-10 סדרות של מבחנים, שכל סדרה כוללת 24 מבחנים, ואל תשכחי, הדפסנו אלפי עותקים מכל מבחן.
אחרי כעשור וחצי לערך, התחיל הצילום במכונות צילום להיות זול, ולא היה טעם להדפיס במכונת דפוס. אמנם, ככה נתקענו עם ערימות של מבחנים שהגיעו מהדפוס, עד כדי כך, שהזמנתי את הגניזה אלינו הביתה. השליחה של כמות המבחנים לכל הארץ הייתה יותר יקרה… ככה שלחנו עותק בודד לכל מארגנת והיא צילמה באזור המגורים שלה".
כל הזמן הזה לא פרסמת כלום?
"שום דבר. הכל היה מפה לאוזן. אם נדבר בשפה עסקית אז המוצר היה חזק. ספרי הלימוד היו טובים, המבחנים היו כתובים טוב בס"ד, וגם הרכזות היקרות עשו עבודת קודש שהכניסה חיות בתוך כל המפעל הזה.
הייתה גם השקעה של עבודה מולן, שמירה על קשר, חיזוק שלהן. צריך להבין שמדובר בעבודה לכל דבר. מארגנת שולחת 30 מבחנים וחוזרים אליה שלושה... זה היה ממש מתסכל, מה עושים כדי לעורר התמדה ועקביות במשתתפת? איך שומרים על ארגון פעיל שלא מתפרק? והכל היה אז פיזי, כן? הן היו הולכות לשים בתיבות הדואר של כולן, ויש שכונות שפרוסות על אזורי ענק... זו היתה האחריות של הנשים ללכת ולמסור את המבחנים בחזרה כדי שיבדקו אותם, כל זה עורר צורך עז לחזק ולעודד את המארגנות, והן במקומן היו צריכות לעודד ולדרבן את הנשים הנבחנות".
מה שמכונה היום ניהול ארגוני.
"ממש. לכן גם היה תקנון וכללים למשתתפות, והיו גם פרסים והגרלות - אם רוצים שארגון ידפוק, כל ארגון חייב מסגרת ותמריצים".
צילום מסך מתוך האתר החדש, כדי לראות בעצמך לחצי כאן
"אמא תראי, אין כאן נשים צעירות"
ספרי על הארגון בשנים האחרונות.
"בשנים האחרונות הבנתי, כמו כל ארגון שרוצה לשרוד שנים רבות - שצריך לעשות שינוי והתאמה לדור של היום. נשים של היום נמצאות בעולם הדיגיטלי. הן לא יקחו מבחנים מתיבת הדואר ובוודאי לא יחזירו אותן לתיבת דואר אחרת לבדיקה.
ההבנה החזקה של זה, חלחלה לי כשעשיתי לפני שנה כנס ל - 300 נשים שנמצאות בארגון פה בבני ברק, לכנס הגיעו גם הבנות שלי הנשואות. הן אמרו לי - 'כולן פה כבר מבוגרות… 'אמא תראי, אין כאן נשים צעירות!', מתוך הנשים שישבו שם יש מאה שנמצאות איתנו כבר ארבעים שנה… היה לי ברור שאני צריכה להעלות את כל החומר לדיגיטל".
ציפור קטנה לוחשת לי באוזן שלא היה לך זמן בשביל זה…
"לגמרי. ב"ה אני מנהלת עסק גדול של מכוני ספורט, ועם משפחה גדולה וברוכה, ואין לי דקה פנויה. בנוסף כל זה עולה הרבה כסף, ולא היה לי כסף מיותר להשקיע בזה".
ומתי זז משהו?
"בשנה שעברה נפטר באופן פתאומי בן דוד שלי, הרב מנחם מנדל טופורוביץ (מנחם מנדל בן יהושע דב), הוא היה בן 39 במותו, אבא לחמישה ילדים, יהודי ירא שמיים ובעל חסד, נדיב גדול, זאת היה טרגדיה של ממש. בין היתר הוא הקפיד מאד על שמירת הלשון, כשמישהו דיבר בסביבה שלו לשון הרע, הוא תמיד היה אומר: "Not today"– לא היום… דודה שלי פרסמה את זה בשבעה, ומיד שאלתי אותה אם היא רוצה להשתתף במיזם הדיגיטלי שאנחנו שואפים להקים. היא התלהבה מהרעיון וככה התגלגל המיזם בדיגיטל".
ומאז?
"מאז התחילו הקשיים, הטרדות, תקלות הזויות ובלתי אפשרויות… היצר הרע החליט שהוא לא מוכן שהדבר הזה יקרה ומאז צצו קשיים בלי סוף…"
מה זה בעצם כולל העלאת המבחנים לדיגיטל?
"היה ברור שצריך ליצור מבחנים חדשים, כי הכל חייב להיות אמריקאי, ראשית כי היום בדיגיטל הכל חייב להיות מהיר, זמין ונגיש. אף אחד לא תשב לכתוב תשובות ארוכות. ושנית, כי אנחנו רוצים שנשים יקבלו ציון מיידי, ובשביל זה חייבים שיהיה מבחן אמריקאי ולהזין את כל המבחנים למיקרוסופט פורמס".
אבל זה אומר מבחינתך לחבר את כל המבחנים מחדש.
"בדיוק. אז בהתחלה נכנעתי, היה נראה לי שאין סיכוי לחבר מאות מבחנים מחדש, הודעתי לבעלי שזה לא בשבילי להתחיל את הכל מאפס ואני פורשת… כמעט ונטשתי את הרעיון אבל אז הקב"ה שלח סיוע, ונתן לי כוחות חדשים…"
מה עשית עם הספרים?
"היה לנו עבודה קשה מאד של העלאת הספרים לדיגיטל. היינו בתכתובת שלא נגמרת מול המו"ל של הספרים כדי שיסכים שנעלה את הספר, למרות שאנחנו משלמים 40 ש"ח על כל משתתפת שמקבלת את הספר בדיגיטל. בסוף אחרי התכתבות ארוכה של יותר מחודשיים, בסייעתא דשמיא קיבלנו את הסכמתו והספר עלה לאתר".
צילום מסך מתוך האתר, בלחיצה פה את בפנים
ה'מת מצווה' של ימינו
על מה מתמקדים המבחנים בדיגיטל?
"יש את שלושת הנושאים - שמיה"ל, כף זכות וכיבוד הורים. הדגש העיקרי הוא על כיבוד הורים, דודה שלי ביקשה שזה יהיה הנושא המשמעותי כי היום הנושא הזה בעיקר צריך חיזוק. לצערנו הרב יש היום הרבה יועצים שמדריכים זוגות חרדיים לנתק קשר עם ההורים, מה שמכונה ניכור הורי. דודה שלי דיברה איתי בכאב גדול על זה, וגם הרבנית סמט שכתבה את הספר, שיתפה אותי בעשרות סיפורים שהגיעו עליה, מקרים כואבי לב ממש. הייתי אומרת מקרים מצמררים, כשההתנהגות נלקחת ישירות מעולם הגויי. קשה לומר שמדובר על כל כך הרבה הורים פוגעניים שחייבים לנתק את הקשר איתם כליל. לכן דודה שלי ממש ביקשה שזה יהיה הנושא העיקרי".
מתי השקתם את האתר לציבור?
"כמו שאמרנו, ממש ראינו את השטן מנסה להפריע בכל כוחו… תכננו להתחיל באלול ולא היה מוכן, רצינו בעשרת ימי תשובה, והיה לא מוכן, מיד אחרי שמחת תורה עם כל הצער והיגון שהיינו שרויים בו, והחיזוק שהיה, החלטנו שזה הזמן להשיק את האתר. ובאמת נרשמו לנו מיד 1,000 נרשמות לקבוצה הבסיסית, החינמית".
יש גם קבוצה בתשלום?
הרשימה הכללית היא חינמית, לשם נכנסות כולן, בשביל לקבל מסרים קבועים של חיזוק בנושאים שאנחנו נוגעים בהם. אבל אלו שנכנסות למערך הלימוד היסודי והמבחנים,המחיר הוא 5 ש"ח לחודש".
למה בתשלום?
"אחרי ניסיון של 40 שנה בניהול הפרויקט, וגם בניהול העסק האישי שלי במכון הכושר, אני יודעת שבלי השתתפות סמלית אין מחויבות ואין התמדה. כולנו עסוקות ועמוסות עד למעלה מהראש, ואנחנו לא רוצים שזה ייהפך לעוד רשימת תפוצה שספק בכלל אם פותחים אותה. מדובר על לימוד ועל מבחנים, קלילים אמנם, אבל זה לימוד רציני לכל דבר. זו מטרת המיזם, לא משהו חינמי ששווה חינם. ולכן חייבים איזושהי השתתפות סמלית כדי שיהיה לזה קיום. אנחנו קוראים לזה 'דמי רצינות'.
בנוסף, צריך להבין שרק על הספר הדיגיטלי שכל אחת מקבלת במייל, אנחנו משלמים עליו 40 ש"ח, כך שבחודשים הראשונים כל אחת רק מכסה את העלות על הספר שהיא קיבלה, שלא לדבר על ההוצאות האסטרונומיות שהיו לנו בבניית האתר, רשימת תפוצה, מזכירה, אחראית קבועה על כל הטכנולוגיה ועוד ועוד, עשינו את הכל באופן הכי מקצועי שיכול להיות, שיהיה קל, נגיש, זמין, נוח ובעיקר יעיל ונעים. התשלום הסמלי לא מכסה אפילו חמישית מכל זה…"
סיפרת שהיו לכם קשיים בהתחלה.
"את לא מדמיינת כמה. בעלי הוא הטיפוס הכי לא מיסטי שיכול להיות, בוגר ישיבת חברון, הכי לא מאמין בכוחות של הסטרא אחרא וכו'... אבל גם הוא אמר שיש פה משהו לא טבעי, השטן כנראה הבין כמה פוטנציאל לשינוי בעמ"י יש בדבר הזה, ופשוט לא הסכים לתת לו קיום, כמעט כל דבר שנגענו בו - הסתבך, המון דברים קטנים שהסתדרו רק אחרי עמל, יזע ודמעות. הוא הציק, טרפד, הטריד, וגרם לנו לעוגמות נפש בלתי נתפסות. למשל ברשימת תפוצה, מאות התכתבויות הלוך וחזור עם מערכת הדיוור, מיילים שהגיעו כולם לספאם ואחוזי פתיחה שצנחו מ - 60% ל - 5%... כולל נשים שנרשמו בתשלום ולא קיבלו את החומר… היה יום אחד שפשוט קרסתי ובכיתי כל היום, זה היה לא הגיוני. כל דבר שנגענו בו נכשל. אבל כנראה שהיה צריך הרבה דמעות ותפילות על המיזם הזה, עכשיו בסייעתא דשמיא גדולה עלינו על דרך המלך".
איך הולך המיילים לאלו שרשומות לקבוצה הסגורה?
"כל אחת מקבלת מייל עם החומר ללימוד ביום ראשון, כולל סיפור לחיזוק וכו', וביום חמישי אחת לשבועיים מייל עם קישור למבחן. כמובן שיש לנו אופציות לחסומות. מי שענתה על חמישה מבחנים ברצף נכנסת להגרלה שווה".
כמה זמן לוקח כל מבחן?
"כל מבחן כולל 6-7 שאלות אמריקאיות, עונים עליהם בקלות ובמהירות. כמובן יש גם כמה דקות של מעבר על החומר שרלוונטי למבחן הזה".
את משווקת הרבה את האתר?
"האמת שמבחינתי לא הייתי משווקת בכלל. הארגון הארצי של המבחנים התפתח בלי שום שיווק אלא רק מפה לאוזן, ובעיניי זהו השווק הטוב והיעיל ביותר. אבל כאן, בכלל שדודה שלי הוציאה עד כה קרוב ל-100,000 ש"ח, אני מרגישה שבשבילה אני חייבת להראות לה תוצאות בשטח. היא צריכה לרוות נחת ממה שקורה".
במקום משרד יוקרתי - אמא עם מטפחת וילדים שמושכים בחצאית
כשאני שואלת את בלומי אם יש שינוי משמעותי בין העיסוק במבחנים פיזיים לעיסוק בדיגיטל, התשובה ברורה לה: "רק לאחרונה קלטתי שלא מדובר על עוד סניף דיגיטלי לארגון הוותיק שלנו. זה פשוט ביזנס אחר, זה קהל יעד אחר. הדור הזה צריך הכל אוטומטי, מהיר, קצר, ובחינם… זה פשוט שפה אחרת".
באמת כתבת את כל המבחנים מההתחלה בסגנון אמריקאי?
"כן. ישבתי שעות על מבחנים אמריקאים חדשים, אבל כאן הייתה לי גם סייעתא דשמיא עצומה, גם את זה צריך לספר. כבר לפני שנים היזם והמנהל של חברת סיטיבוק, חברת תכנות, לקח מאיתנו את המבחנים והפיץ אותם בחברה שלו וחלקם תורגמו לאנגלית. פניתי לזאת שאחראית על זה בחברה, כדי לקבל את המבחנים באנגלית, והיא מספרת לי לתומה, שבקורונה, בגלל שכולן עבדו מהבית, הם העלו את המבחנים למיקרוסופט פורמס, שתי רמות של מבחנים למתחילות ולמתקדמות. בקיצור, היו לי כבר עשרות מבחנים שמוזנים בדיגיטל! וכמובן ששונו כולם למבחנים אמריקאים. זה היה מדהים".
מרגש! ולמה לא בגוגל פורמס?
"זה עוד נקודה, הם הכירו לי את המיקרוסופט פורמס, זאת תוכנה הרבה יותר מתקדמת מגוגל פורמס, עם פיצ'רים מתקדמים, ואפילו העיצוב יותר יפה".
ספרי על עוד נקודה של אור בתוך התהליך.
"עוד נקודה, הייתי חייבת שאת המבחנים החדשים שכתבתי שמישהי תתרגם לאנגלית. דודה שלי גרה באמריקה ורצתה את כל המיזם גם האנגלית. דיברתי עם אמא שלי, והסחתי לה לפי תומי שאני צריכה מתרגמת, זה כמובן גם זמן וגם כסף, ובעיקר מבחינתי, עול ענק שאין לי יכולת להכיל אותו.. ואז… תוך כדי שיחה, היא אומרת לי - אני אתרגם. זה היה מפתיע ביותר, לא חשבתי על הכיוון למרות שאמא שלי דוברות אנגלית מעולה וגם מבינה בכתיבה, אמי בע"ה מתקרבת לגיל 80, עד 120, והיא היתה מאושרת לקחת על עצמה את הזכות לעילוי נשמת אחיין שלה. היא מבצעת את זה במרץ ובעקביות רבה, ככה ירד לי עול גדול מהראש".
שתפי אותנו בפידבקים טובים שקיבלת במשך השנים.
"אני יכולה לכתוב ספר רק על פידבקים שקיבלנו. אנשים שסיפרו איך שהמבחנים והלימוד בספרים שינו להם את החיים. אבל סיפור מפתיע שהיה לי הגיע מאישה שפנתה אלי שרצתה לפתוח סניף באופקים. היא סיפרה לי שהיא מכירה את המבחנים מהתיכון שבו היא למדה בנתניה. "בנתניה?" שאלתי אותה, "מעולם לא היה לנו סניף בתיכון בנתניה".... ככה התברר לי שבתיכון בנתניה היה סניף של המבחנים שלנו שאפילו לא ידעתי ממנו. מתברר שיש סניפים שלא ידעתי על קיומם. אני יכולה גם לספר שכשהמבחנים תורגמו לצרפתית והופצו בפריז, פנה אלי היזם ורצה לבוא לקחת ממני את המבחנים. קבעתי איתו שעה, הוא הגיע אלי הביתה ועמד המום… הוא היה בטוח לפי סדר הגודל של הפעילות שמדובר על משרד מהודר, מחשבים וכמה עובדות, ואת הדלת פתחתי לו אני עם מטפחת וילדים שמושכים בחצאית…"
ותגובות שקיבלת מאז שהתחלת את המבחנים בדיגיטל?
"אחת המשתתפות כתבה לי שהם מטפלים באמא שלהם, אישה מבוגרת, ובעקבות המבחנים שהיא עושה בכיבוד הורים, היא שלחה לכל המשפחה שלה קטעים שהיא למדה שמייקרים את גודל המצווה, ואת החשיבות שלה. זה חולל שינוי אדיר בכל היחס של המשפחה שלה.
עוד פידבק אחד קיבלתי ברגע קשה במיוחד של המיזם החדש, כשכל המערכות לא עבדו טוב, והיה נראה שפשוט אין סיכוי, התקשרה אלי מנהלת סמינר בירושלים, שמשתתפת במבחנים שלנו מההתחלה, והיא מספרת לי שהיא התקשרה במיוחד כדי לשתף אותי. הם עשו כינוס גדול בנושא כיבוד הורים, ועלתה לבמה מרצה חשובה שהלהיבה את הציבור, ובסוף דבריה היא דרבנה את כל הציבור להירשם למבחנים שלנו על כיבוד הורים, ושיתפה את הקהל כמה שזה מחולל טוב. זה נסך בי הרבה כוחות, ונדן לי דחיפה מחודשת שלא להרים ידיים. זה גם הראה לי כמה שהקב"ה דואג לשווק בעצמו את הארגון שלנו…"
ובמקום לדבר… פה את נכנסת לאתר
חסומה ומעוניינת גם? לחצי כאן