"עצים, גזעים, ענפים, המון זרדים, נפט, צמר גפן, חלקי גלגלים. קלוץ', קלוץ' גדול את צריכה". ככה אלי השכן מלמעלה אומר לי אחרי שאני משתפת אותו בחוט ברזל שישמור על הסוד הגדול. בסוד כמוס לפרה ולסוס.
"מה זה קלוץ?" מדמיינת בראשי ילד קטן ורזה שעומד בין כל העצים וכולם צועקים עליו 'קלוץ! תזוז כבר!' איך אני אשיג כזה ילד? אולי בן דהן, הוא רזה מספיק. אבל למה צריך את זה למדורה?
"חה חה, את רואה? את סתם עושה צחוק מעצמך. זה לא בשבילך המדורה, זה עסק לבנים.... לא לבנות. לא מגלה לך מה זה קלוץ".
הוא רץ את כל המדרגות שלוש שלוש, אני רצה אחריו. "אלי, אלי, הבטחת לי בחוט ברזל"! למטה הוא מוצא ליד הפח חוט ברזל, זורק עלי, ומוציא לשון. "די! יא קלוצ'ית! תעזבי אותי עם הרעיונות המוזרים שלך! מדורות זה לבנים בלבד".
אוף.... את מי עוד אני יכולה לשאול מה זה קלוץ? עוד שלושה ימים ל"ג בעומר ויש לי במחסן למטה רק כמה מדפי עץ שמצאתי בבית בחדר של נחמה. מקווה שהיא לא תשים לב שלקחתי לה את זה.
הולכת ברחוב בית וגן, מחפשת עוד עצים שילדים אחרים כבר לא לקחו. מוצאת ענף חצי תלוש בעץ ממול הבית ליד התחנה של גן הנחש. מנסה לקרוע אותו, שכל כולו יעזוב את העץ.
שורטת ידיים, עוזבת את העץ.
אולי אלי צודק ומדורות זה לא עסק לבנות. אבל, אבל... חושבת על אמא. אני חייבת! נכנסת הביתה, הולכת לישון.
בצהריים, בדרך חזור מבית הספר, מכיתה א' של המורה מירי ארלנגר, מצטופפת עם עוד הרבה בנות במעבר הצר בין רחוב ברויאר לרחוב הפסגה, אומרת לאהובה את הרעיון שלי. היא מתלהבת. מתקשרת אחר כך בצהרים שאמא שלה לא מרשה לה לעשות מדורה. אני עצובה. אבל, אבל... חושבת על אמא, אני חייבת.
יוצאת לחפש שוב ברחוב בית וגן, מתחלה לעלות ימינה לכיוון הפסגה במעבר סוכטשוב.
בהפסגה, בין קול תורה לבית של הזקנה רואה חבורת ילדים עם המון עצים גדולים ויפים. שומעת אותם צועקים. "הי! פיטוסי! זה היה רעיון מעולה ללכת ליער ירושלים לאסוף עצים, היה שווה את הדרך".
יער ירושלים! איך לא חשבתי על זה בעצמי? חוזרת הביתה לקחת אופניים. אחר כך חושבת שצריך אוטו. לא יכולה לבד.
מבקשת מאבא שיקח אותי ליער ירושלים. הוא עסוק. לא באמת שם. אמא שומעת. "אני נוסעת להר נוף, תבואי איתי, אעצור איתך ביער ירושלים".
בדרך, משתפת את אמא בחלום שלי, לא אומרת לה בשביל מי או בשביל מה אני עושה את כל זה...
אמא לא שואלת. "אין בעיה, אני אחכה לך פה". אמא עוצרת ליד יד ושם, אני מוצאת שם המון זרדים ומכניסה לבאגז'. לוקחת את הכיסא גלגלים. ראיתי המון חתיכות עץ. אני אשים הכול על הכיסא ואכניס לאוטו.
רואה עץ ענק גזע ממש גדול. מצוין. זה יעמוד באמצע. רגע, אולי זה מה שאלי קרא לו קלוץ? אולי, את זה אני לוקחת.
מכניסה הכל לנכונית. נוסעים להר נוף, חזרה לבית וגן. מוציאה ומכניסה את כל העצים למחסן.
הגוף שלי מגרד נורא. ממש עקצוצים בכל הגוף. אני רואה מיליון נמלים על הגוף שלי, צורחת בהיסטריה, משאירה את האוטו פתוח, רצה הביתה בצרחות אימים. "נמלים! נמלים בכל הגוף שלי."
נחמה צורחת עלי בחזרה שאכנס מיד למקלחת, לא צריך נמלים בבית הזה! מספיק שטויות אני עושה כל היום. ולהיות קן נמלים מהלך זה רעיון הכי גרוע שלי אי פעם בעולם!
אחרי המקלחת, רצה לאמא לספר לה, היא צוחקת. כנראה שאלו היו נמלים מהעצים שלקחת, עצים ממש טובים.. וזקנים... חוזרת חזרה לאוטו הפתוח, מקולחת. נכנסת לאוטו רואה שחור זז בעיניים, מליון... טריליארד נמלים באוטו. על הכיסאות, על הריפודים, על התקרה. הכל.
אבא מחייב אותי לנקות את האוטו עם שואב אבק. שואבת נמלים, שואבת עקצוצים מגרדים של ילדים שצוחקים עלי כשאני גוררת עצים מהאוטו למחסן. ומשפריצה עליהם k300. על העצים, חס ושלום על הילדים. אפילו שהם יותר עוקצים מנמלים.
לא אכפת לי. העיקר שהיא תשמח. וכן, יהיה מדורה ליד הבית!
יום לפני ל"ג בעומר. מוציאה את העצים מהמחסן. אלי עוזר לי לבנות בחניה ליד המחסן, "רק שהחברים שלי לא יעברו פה, יודית! מדורה של בנות... אולי תוסיפי גם סרטים על כל העצים?"
רעיון לא רע....רצה להביא סרט. אלי רק משתמש בזה כדי להעמיד את הקלוץ. סוף סוף מבינה מה זה.
אבא יוצא מהמחסן, אני לו מראה לו את המדורה. הוא מתלהב, יפה! יודית. אמא והאחיות הגדולות צוחקות על הרעיונות של יודית... לא אכפת לי, העיקר שהיא תשמח ויהיה מדורה ליד הבית!
ליל ל"ג בעומר. אבא מוציא בוקסה מהמחסן. "בר יוחאי נמשכת אשריך..." השכנים באים לראות את המדורה של יודית.
"שלא תעזי להגיד שעזרתי לך" אלי לוחש לי באוזן. אבא זורק גפרור, אש מתחילה להתלקח, לשרוף עוד עץ, עוד זרד, עוד גזע שאספתי. הלב שלי מתמלא. היה לי חלום, היה לי רצון והוא התממש.
אמא יושבת בכסא גלגלים מביטה על האש, זו האש הכי יפה שראיתי.
כבר הרבה זמן לא הייתי במדורה אמתית, גדולה. עכשיו שזה מתחת לבית. זה אפשרי. אושר בעיניה. אני מאושרת. עשיתי את זה, עשיתי את זה בשביל אושרה של אמא. היה שווה!
ומי אמר שבנות לא יודעות לעשות מדורות?? אפילו הנמלים יעידו שזה אפשרי...
רוצה עוד מהטוב הזה? בלחיצה כאן את איתנו!