אהובה רענן מסבירה איך לתפוס פיקוד על התפקוד


1 דקות קריאה
26 Nov
26Nov

הספר הזה שבה את ליבי מיד כשראיתי אותו בחנות.

הציורים המקוריים שלו, הירידה לפרטים דקים, הדיבור אל הילד בגובה העיניים, ההומור ששזור בו,  והמלל הברור והחי שלו - 

כל אלו גרמו לי לקנות אותו גם אם אין לי בבית ילד שמתמודד עם קשיי קשב וריכוז.

יעל, הגיבורה המתוארת בספר, פתחה לנו את הלב, ואת היכולת להבין סוף סוף מה עובר על הילדים העליזים האלו - ילדי הADHD.

השלב הבא היה להרים טלפון לאהובה רענן, המחברת של הספר, ושל עוד ספרי מופת בארון הספרים החרדי: הסיפורים מתוך הלב של אורי, של אמא שלו, והסדרה החדשה: 'ארגז הכלים שלי' שנותנת כלים להתמודדות עם רגשות ('לב לב לב לא להיעלב', 'נראה את הטוב והעצב יעזוב', ועוד). 


מה המטרה של הספר?

"כל כתיבת הספר מבחינתי הייתה שליחות גדולה. יש בליבי חמלה ואהבה רבה לילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז, וממש רציתי לתת להם ולהורים שלהם דרך לדבר על ההפרעה ממקום אוהב ומבין.

יש המון ספרים על הפרעת קשב, בעיקר ספרי הדרכה, פחות ספרים שמיועדים לילד עצמו, אבל, גם אלו שמיועדים לילדים, כתובים הרבה פעמים בשפה ובאורך שלא מתאימים לילדים הללו, ולילדים חרדים וודאי שאין ספרים. 

המסר שעומד מאחורי הספר, לא קשור ישירות להפרעת קשב וריכוז, אלא ליכולת לדבר על העולם הפנימי/ רגשי בכלל. אחד הכלים החשובים שהורים יכולים לתת לילדים, הוא היכולת לדבר עם ילד על קשיים שהוא עובר. לשיים. בין אם זה עלבון שהוא חווה, מתנה שהוא רצה ולא קיבל או מחלה שהוא סובל ממנה. אם הצלחנו כהורים למצוא שפה משותפת שעוזרת להם להבין את העולם שלהם ואת מה שהם חווים - עשינו חצי מהעבודה.

בהכשרה שלי, בין היתר, אני מטפלת ב - CBT, ואחד הכלים בהם משתמשים ב CBT נקרא 'פסיכואדוקציה' כלומר - חינוך פסיכולוגי. המטרה של פסיכואדוקציה היא לתת מידע שקשור להפרעה רגשית של המטופל ו/או בני משפחתו הרציונל הוא להקנות מידע פסיכו חינוכי, כי הענקת מידע מעשי ואינפורמטיסי לגבי המצב עשוייה לשפר המצב של המטופל, להפוך אותו לשותף בהליך הטיפולי, ולאפשר לו להגביר את תחושת השליטה. 

לדוגמה, לילד עם חרדה מסבירים כיצד נוצרת חרדה וכיצד ניתן להתמודד איתה, או במקרה שלנו להסביר לילד עם ADHD מהי ההפרעה, מה התסמינים שלה, מי סובל ממנה ומה יכול להקל על התתמודדות. מניסיון זה אחד הכלים שמאד עוזרים לילדים. עצם הדיבור על הקשיים, התיוג שלהם בשם, והדיבור על התסמינים - תוחמים אותם, מחזירים אותם לפרופורציה הנכונה ומקלים על התתמודדותץ זה הופך את הדבר ממשהו מעורפל, למשהו שיש לו התחלה וסוף. זה מוריד רגשי אשמה מהילד (או מהמבוגר) ובדרך כלל התגובה של הילדים אחרי מתן ההסבר הפסיכולוגי היא: 'איך ידעת?' 'את צודקת!' או: 'ככה זה בדיוק!', 'זה מה שקורה לי…!' 

זה מרגש לראות איך זה פותח להם את הלב, כשהם רואים שמישהו יכול לתת מילים למה שעובר עליהם. הם מרגישים שמישהו מבין את המצוקה והתסכול הנלווים להתמודדויות שלהם".


איך נולד הספר?

"הספר הזה ספציפית נולד כתוצאה מטיפול בילדה עם הפרעת קשב. כשבית ספר הפנה אותה אלי הוא בכלל לא הזכיר את הפרעת קשב. הם דיברו על ילדה חצופה, מרירה, מאד עסוקה בדימוי העצמי שלה וחששו מאיך שהיא תהיה בעתיד מבחינה רוחנית.

זה התחיל מזה שאני הסברתי לה איך ההפרעה נראית, מה בדיוק קורה במח, והיא אמרה לי: 'בואי נכתוב את זה לכולם, שכולם יבינו אותי', וככה נולד הספר. דרכי ההתמודדות, הכתיבה והשיפוצים היו בהכוונתי, אבל הבסיס נולד מהתהליך שעברתי איתה.

ברוך ה' אני מקבלת בלי סוף תגובות נרגשות מילדים, מהורים, ממורים שהספר עזר להם לפתוח את העיניים ואת הלב".

לי קצת הפריע שהספר פותח במילים: "יש לי קשיי קשב וריכוז", זה לא קצת בוטה להתחיל במילים האלו? להניח את הדברים ככה על השולחן? אנחנו חיים בחברה שגם אחרי כל התהליכים המבורכים שהיא עוברת, עדיין לא קל לה לדבר על קשיים בצורה גלויה, את לא חושבת שזה מרחיק קוראים?

מה גם, שיכול להיות שעוד ילדים שקרובים לתחום היו יכולים להיעזר בספר, וכשזה מוגדר רשמית כ'קשיי קשב וריכוז' ייתכן שזה כבר לא מתאים לכולם.

"מבחינתי אחת מהמעלות של סיפור באשר הוא היא שזה לא עלייך, זה סיפור על מישהו אחר. זה מה שמאפשר את תהליך ההזדהות עם גיבור הסיפור שהוא החלק המרפא בקריאת סיפורים ולכן  גם אם מדובר על ילד עם הפרעת קשב ואין לך קושי כזה, אתה עדיין חווה בחיים שלך קשיים שונים ולכן יכול להזדהות ולהיתרם מקושי של ילד אחר. ומעבר לזה. אחד הדברים החשובים שנותנים פתח להתמודד עם בעיה, זה להכיר בה. לומר אותה בקול. אמרה לי פעם חולת סרטן לשעבר, שכל חמשת הפגישות הראשונות בקבוצת התמיכה בה היא השתתפה, עסקו ביכולת האישית שלהן לומר את המילים: "יש לי סרטן" בלי להירתע. להשלים עם המצב, ולהעז לומר את זה, והיא הוסיפה שרק ברגע שהיא הצליחה לומר את המילים הללו בשלווה, היא יכלה להוסיף את המשך המשפט: "ואני אנצח אותו!". 

כלומר, עצם ההכרה בקושי נותנת כח להתמודד איתו. גם בספר, המשפט שאומר: "יש לי קשיי קשב וריכוז" מכוון בדיוק לנקודה הזאת - לומר במפורש את הבעיה, כדי לחיות איתה בשלום. אם  מדברים על הקושי בלי לפחד, זה מעניק הקלה ופותח את הדרך. זה כבר לא משהו מעורפל שאי אפשר לשלוט בו. לפעמים ילדים חושבים: 'מה שיש לי כל כך מפחיד שאפילו אבא ואמא לא מוכנים לדבר איתי עליו!' ודווקא התמלול של הבעיה מכניס אותה לגודל המתאים שלה. 

אגב, כתבתי גם ספר דומה עם ילד שסובל מ OCD, אבל אותו אני לא אוציא לאור, למרות שהוא מקסים בעיני. רק כי זאת תופעה פחות מצויה, וזה לא יהיה שווה מבחינה מסחרית".

איזה מקום את נותנת לספר בתוך מערך העזרה שילד עם ADHD נזקק לה לפעמים, כמו: ריטלין, אימון אישי וכו'?

"כל הנושא של מה ילד כזה צריך, הוא מאד אינדיבידואלי ותלוי בילד/ במשפחה/ בסביבה וכו'. זה מותנה ברמת הקושי, ביכולת של ההורים, של בית הספר, ושל הילד עצמו לשאת את המצב. הספר נותן כלים בכל מקרה, גם לילדים שלא מגיעים לטיפול ולא נעזרים בטיפול תרופתי וגם לילדים שעוברים טיפול ו/או נעזרים בטיפול תרופתי. וזאת למרות שאני תומכת גדולה במתן ריטלין לילדים עם הפרעת קשב וריכוז. ילדה אחת בכיתה ז' שלקחה ריטלין לראשונה בחייה, אמרה לי את המשפט המדמיע הבא: 'ככה החברות שלי מרגישות כל הזמן??'" 

קצת כמו לתת עיניים לעיוור…

"ממש ככה. זאת הדוגמה שאני תמיד נותנת להורים: כשאתה נותן לילד משקפיים, אתה מעניק לו כלי לראות טוב יותר. ובלי זה הוא צריך להשקיע אנרגיה עצומה שיכולת לחסוך ממנו". 

מה מטרת הפטנטים בספר?

"הפטנטים וטכניקות ההתמודדות המופיעים בספר פחות חשובים בעיני, הם רעיונות מעולים שהיעילות שלהם מוכחת במחקר ובשטח. אבל לא זה מה שחשוב, יש כמובן עוד המון דרכים והמון פטנטים, אבל המסר הוא להראות שאפשר להתמודד עם ההפרעה ולמצוא דרכים להתגבר על התסמינים שלה". 

אשמח לשמוע מילה על הציורים המאלפים בספר...

"אחד הפרמטרים החשובים בספר היה האיור. חיפשתי מישהו שיוכל לבטא טוב את המלל, כי הספר עצמו יכול להישמע טרחני ויבש. זה היה חשוב לי עד כדי ששלחתי עמוד מסוים בספר לעשר ציירות מובילות וביקשתי מהן לאייר אותו. הוצאתי על בחירת המאיירת סכום ניכר וכשהתחילו להגיע הסקיצות, הרגשתי 'שזה לא זה'. עד שהגיע האיור של מרים יעל, הציירת של הספר. פתאום עלתה לי על המסך הילדה שמצוירת בספר, עם המבט העז והמתחנן בו זמנית. היא חדרה לי ללב, כמעט דיברתי איתה. הרגשתי שהיא אומרת לי 'אני רק רוצה עזרה'. מיד ידעתי שזה זה, ושמרים יעל המוכשרת תאייר את הספר.

מעבר לכך שהאיורים מדהימים, מאד בולט בהם ההומור, השובבות, המפקד עם השפם שנרדם ומתעלף כל פעם מחדש, הילדה שמנסה 'לדוג' את המשימות שהיא נדרשת להתמודד איתם. הם מעבירים את המסר עם קריצה ברורה ועם יכולת לראות את הכל בעין משעשעת ולא כבדה. אגב, היה תענוג לעבוד עם מרים, ציירת צעירה אבל מקצועית ואדיבה, ממליצה בחום!" 

משהו לסיום...

"רק לומר לכל הילדים שמתמודדים עם הפרעת קשב וריכוז. אני מאמינה בהם וביכולת שלהם להתמודד, למצוא כלים לחיות טוב יותר, ולהפיק את המירב מהקושי!" 

את הספר ניתן להשיג ביפה נוף, צומת ספרים וסטימצקי. 

מומלץ לכל מי שרוצה לקחת פיקוד על התפקוד!

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.