'מתרגשת' - גם אני נדבקתי בהתרגשות


1 דקות קריאה
06 May
06May

שנים שאני רוצה לבשל בריא.

יש פה מישהי שלא רוצה?

להכניס לבית הרבה עלים ירוקים, לגוון בסלטים צבעוניים, לחתוך הרבה קלחים של חסה, להכין עוגות פחות גדושות בסוכר ויותר מלאות בפרות, לאפות לחם לבד ולמלא את המאגרים שלנו בויטמינים, מינרלים ועוד חומרים חיוניים ומחוללי טוב.

וכמו שאמר אותו חכם: רצונות לחוד ומעשים לחוד - ובהטיה למטבח: נבטים לחוד ועוגות לחוד.

אבל הספר החדש של איה קרמרמן עשה לי מהפך בראש.

ראשית, אתנצל, הספר לא נמכר בחנויות חרדיות ולדעתי גם קרמרמן, שהיא חוזרת בתשובה מדהימה, לא כיוונה אותו לקהל החרדי - הספר מלא בתמונות שלה, ובמלל שלא מכוון מלכתחילה למיינסטרים החרדי.

אבל - הספר הזה הצליח לגרום לי לכזה חשק להיכנס למטבח ולהתחיל לבשל בריא, שלא יכולתי לא להמליץ עליו.

"מתרגשת" קוראים לו, ואין דבר יותר מתאים מלתאר את קרמרמן - גדושה במנעד רחב של רגשות -  שבכח המילים שלה וגם המתכונים, היא מצליחה לשזור מהם עולם מופלא בספר.

לצד יכולת הכתיבה המשובחת שהיא ניחנה בה, כתובים המתכונים שלה שרק עושים חשק להשתלט על כל חנות הירקות, ללא סדר, ולהתחיל להעמיד סירים מגרים. 

מה כבר ניסיתי?

דגים בעגבניות, הלכתי על פטרוזליה במקום כוסברה - שלא עוברת אצלינו את מפתן הדלת - ואפילו הילדים ליקקו את האצבעות, כמובן את הדג עצמו ולא את העגבניות או הירוק 'המלוכלך' מלמעלה.

סלט חצילים עם טחינה, עוגת תפוזים טבעונית - שלא הייתה כמו עוגות שכבות ומרגרינה, אבל בהחלט מהווה עוגה מצויינת לילדים שרוצים מתוק לפעמים, הפרגיות היו מגרות ממש, והסלט אבוקדו מושלם.

מומלץ בחום, בקור, ובכל צורת בישול או אפיה!

והנה מה שכותבת קרמרמן בעצמה מכמה מילים שמאחורי הספר:

"אני מתרגשת. כל היום. כל הזמן. למדתי שלפעמים צריך להשתיק את השכל ולהקשיב ללב, והלב שלי מדבר. פעם חשבתי שזו חולשה, לתת ללב להוביל, לבטא בגלוי בלי מסננות את מה שהרוב מסתירים. היום אני מבינה שזה בדיוק מה שעושה אותי למי שאני. הספר מתרגשת נולד מאי–מיילים של קוראי הטור שלי בעיתון. הם אלו שביקשו שסוף סוף אאגד את המתכונים בצורה מסודרת. הספר, כמו הטור, מחולק לשני חלקים: גשמי ורוחני, אוכל ונפש, חיצוני ופנימי. בשני החלקים הלב שלי נמצא, לפעמים אפילו חשוף מדי. אם זה כשאני חולקת רגעים פרטיים, רגעי משבר, שמחות והתרוממות רוח, ואם זה כשאני שוברת את הראש איך להזין את המשפחה שלי באופן הטוב ביותר, הבריא ביותר, בלי ללכלך יותר מדי סירים. אני לא שפית, ולא מתיימרת להיות. אבל משפט אחד, שמיכל אנסקי אמרה לי בארוחת ערב שבת אצלי בבית מייד בתום צילומי התוכנית 'מאסטר שף', נשאר חקוק בראשי: "אני לא יודעת מאיפה זה מגיע, אבל יש לך ידע עתיק בבישול. כמו הסבתות של פעם." מבחינתי, אין מחמאה גדולה יותר מזו, בעיקר משום שלא היו לי סבתות כאלה שנכנסות למטבח ומלמדות מה שהסבתות שלהן לימדו אותן. המשפט הזה נתן לי אומץ להפיץ את המתנה הזו שקיבלתי, למרות שאין לי מושג מאין צצה. אז הנה הם, המתכונים מהחיים שלי - בלי צִלחוּת, בלי פִנפוּן, בלי יומרות".



הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.