ספר הביכורים שלהן


2 דקות קריאה
06 Jun
06Jun

ספר ביכורים.

ראשית הטנא, מלוא הסל, ספר מקושט בזהב, העסיס הראשוני, מכאן מתחיל הכל...

ביקשתי מכמה סופרות לחלוק איתנו את החוויה הזאת.

לשתף אותנו בהרגשה, בתחושה הפנימית שבוקעת עם קשירת החוט האדום סביב הספר הראשוני שלך, 

על המילים הראשונות שבקעו מתוכן ובראו מציאות חדשה.

התשובות לפניכן.

 

את לאה פריד לא צריך להציג כמדומני.

הספרים שלה מפארים שנים ארוכות את מדף הספרים שלנו, למבוגרים ולילדים: 'אפשר לקרוא לך אמא', 'אבא חוזר' 'סיפור משפחתי', 'המסע הארוך של נאן', 'הילד מחורשת האורנים', 'אל הדגל' ועוד.

ספרים שנהפכו לעורקים משמעותיים בספרות החרדית לגווניה.

בנימה אישית אומר, שמדהים אותי, איך שהילדים שלי בתוך עולם רווי קומיקסים זולים, וסיפורי מתח פופולריים, עדיין מתענגים על הספרים הבין-דוריים של לאה.

כנראה שגם בימינו איכות, נותרת איכות.

וכמובן לא נגענו בסיפורים לילדים שהופקו עם אחותה הסופרת שרה קיסנר. איך היינו מרדימים ילדים בלעדיהם??

ביקשתי מלאה לשתף אותנו בהולדת ספר הביכורים שלה. 


לאה פריד, עורכת עיתון הילדים "זרקור", סופרת, ויועצת רב תחומית:

"ספר הביכורים הראשון שלי יצא בהוצאת זרקור ושמו: טובות הארבע מן האחת.

היה זה חלק מסדרה של שלושה ספרים: 'טובות הארבע מן האחת', 'אחת מתוך הארבע',  ו'בית של ידידות'.

בכל הספרים האלו כיכבו ארבע בנות מאותה שכונה, שלכל אחת  אופי משלה, תכונות מיוחדות, ויחדיו ביצעו פעולות לטובת החברה.

כתבתי אותו משום שכילדה אהבתי מאד לקרוא ספרי חבורות אבל אלו היו קיימים אז רק במגזר הכללי.

הקסם בספרי חבורה, הוא לא רק הפעולות שמבצעים הגיבורים, אלא מערכת הקשרים המעניינת בין חברי הקבוצה שיוצרת תחושת שייכות לאגודה סודית שיש לה קודים, סיסמה ועוד. 

החבורה מתנהלת מתוך כבוד בסיסי זה לזה, עזרה הדדית, קבלת החולשות של כל אחד, הציות למנהיג שהוא בדרך כלל הגיבור הנערץ וכיוצא בזה..

בכל חבורה כזאת יש תפקידים ברורים ולא משנה לאיזה מגזר היא שייכת. 

יש את המנהיג, את השמן המצחיק שמפוגג את המתח, את הרחפן שבסוף ברגע הקריטי הוא המחלץ המושיע או מוצא רעיון טוב.

יש את הילד הידען  היקה שמסייע בידענותו ותובע צדק. ויש גם את הקרבן שסופג את העלבונות והכעסים של בני בחבורה, אבל גם הוא יוצא בסוף בסדר...

כסופרת צעירה רציתי להטעים גם לילדים שלנו מטעמם הטוב של ספרי חבורה וחשבתי שלא משנה המשימה. 

במקום לתפוס מחבלים מעבר לגבול, הם בהחלט יכולים להחליט על מבצע תיקון המידות, או עזרה לזולת... וההנאה תהיה אותה הנאה יחד עם חוויה חינוכית מיטיבה שתחלחל בעקיפין.

הספר 'טובות הארבע מן האחת' שהיה אחד מספרי החבורה הראשונים לציבור החרדי, אכן הוכיח את עצמו. ציבור הילדים אהב אותו מאד וכן את שאר הספרים שיצאו במסגרת סדרה זו".


את רחלי לביא הכרתי דרך הסיפור שלה שמתהווה לכדי סיפור שלם, בעיתון 'בתוך המשפחה' - 'לדהור עם הרוח'.

אי אפשר להעביר ביקורת ספרותית על סיפור שעדיין לא נגמר.

רק אומר שהוא מפתיע, מסקרן, עם מעוף לא רגיל, יצירתיות בלתי נדלית, ובעיקר: שונה. אחר.

הוא מוביל את הקוראים בסמטאותיה של אמסטרדם, עם גיבורה מקורית, וסגנון כתיבה ייחודי. 

כשכתבתי את הכתבה הזאת היה לי ברור שאפנה לרחלי. האמת, הייתי מסוקרנת... 

רחלי לביא, מחברת 'לילות לבנים', ו'פיל ורוד', ומפרסמת בימים אלו סיפור בהמשכים ב'בתוך המשפחה' - 'לדהור עם הרוח':

"את הספר שלי "לילות לבנים", המיועד למבוגרים, כתבתי במשך כמעט שלוש שנים. מדובר בספר מושקע במיוחד מבחינת התיאורים המדויקים שמקנים תחושה של סרט המתרחש מול העיניים, ומבחינת העלילה שמשלבת מתח ורגש כאחד.

כתבתי אותו משום שזה מה שאני רוצה ואוהבת לעשות. לא ידעתי אם אפרסם אותו קודם בעיתון, אבל העובדה הזו לא היוותה שיקול בכתיבה.

אני מאמינה שכשכותבים סיפור שלם ורק אחר כך מפרסמים אותו, גם אם בהמשכים - הקוראים מרגישים את זה. העלילה בנויה היטב, והקריאה בפעמים הבאות מהנה גם היא, שכן, הקורא שם לב לנקודות שבקריאה הראשונה הוא לא היה מודע אליהן והרמזים שהסופר שתל לאורך כל הסיפור מקבלים מימד אחר.

הספר יצא בהוצאת "פלדהיים" שבעיניי מהווה מותג מנצח בפני עצמו, הם לא התפשרו איתי על עריכת לשון מוקפדת, וגרפיקה באיכות גבוהה מה שהקפיץ מאוד את רמת הספר ליצירת אומנות.

יש לציין שסופרות התריעו בפני שספר ביכורים לא נמכר טוב. ליתר דיוק - הוא לא נמכר... 

אנשים מחפשים את השם של הסופר ולפי זה בוחרים אם לקנות את הספר.

על אף הכל, החלטתי להוציא את הספר. 

האמנתי בו, ידעתי שמדובר ביצירה ברמה אחרת שלא תאכזב... מה גם שהיה זה לאחר ניסיון של כתיבת סיפורים קצרים במשך קרוב לעשר שנים בעיתונות החרדית לסוגיה, כך שלא הייתי אנונימית לגמרי...

הספר יצא, והמהדורה אזלה תוך חודש וחצי, וכך מצאתי את עצמי מוציאה אותו גם במהדורה שנייה.

שמעתי על זוג מבוגרים שיוצאים בכל שנה לנופש במערב אירופה ובעקבות הספר החליטו לשנות את היעד וטסו באותה שנה לרוסיה לחוות את הלילות הלבנים מקרוב... אישה שהספר נגע לליבה אף ביקשה לפגוש אותי, וכן היו תגובות נוספות נלהבות של ספרניות, סופרות, קוראים וקוראות שרכשו את הספר והמליצו עליו הלאה.

בכתבה תחקירית על הספר הוא הוגדר כ"חוויה אינטלקטאלית מענגת". 

סופרות אומרות שהוצאת ספר מזכירה להן לידה. אני לא רואה את הקשר, אבל זה בהחלט היה מוזר להחזיק אותו ביד, ולראות איך ה'רוח' הפכה גם 'לחומר'. בתחילה התקשיתי להאמין שאנשים הולכים לקרוא משהו שהיה אישי שלי במשך זמן כל כך ממושך, אבל התחושה הזו עברה עם הזמן.

מאז הספקתי להוציא גם את הספר "פיל ורוד" שעל אף שמו גם הוא פונה למבוגרים והוא מאגד בתוכו סיפורים קצרים רבים ומגוונים.

כרגע אני כותבת במגזין לנשים "בתוך המשפחה" את הסיפור בהמשכים "לדהור עם הרוח" ומקווה להוציא אותו כספר בעזרת ה' לאחר שיסתיים בעיתון".


גילוי נאות, את הספר המוזכר לעיל (עדיין) לא קראתי. אבל, שמעתי כל כך הרבה נשים שסיפרו לי שהספר 'עולם חירש' של 'בתיה ענה' (תודו שרק בשביל ההברקה של השם שלה שווה לקנות אותו!) טלטל אותן, שינה אותן, ריתק אותן בצורה שלא תשווה לספרים אחרים, כך שהבנתי שאני חייבת לשמוע ממנה על הולדת הספר. 

אני כבר יודעת מה אני הולכת לקנות בחודש הספר הנוכחי...


בתיה ענה, מחברת 'עולם חירש' ו'עולם נכה':

"בשונה מהרבה מחברותי, אני לא זוכרת איזשהו חלום להיות סופרת. כן אהבתי לקרוא וכן אהבתי לכתוב, אבל אף פעם לא כתבתי למגירה או סיפורים. 

אני כותבת תוכן שיווקי וקופירייטינג, ויצא לי כמה פעמים לעבוד מול סופרות. מעולם לא תכננתי להיכנס לתחום שלהן. בגלל העיסוק בכתיבה הייתי חברה בפורום כותבות, ושם נחשפתי לכללים, לדיונים, לכלים. לא חשבתי להשתמש בזה אי פעם וכאמור גם לא כתבתי סיפורת.

מה שכן, אני אוהבת תרגילים מחשבתיים, ויום אחד עלה לי לראש תרגיל: מה היה קורה אם היינו אנחנו חריגים בעולם שלכולם יש איזושהי מגבלה, כמו שאנחנו מגדירים בעולם שלנו.
ואיכשהו, התחלתי לדמיין את העולם החירש, ואת הדמות של אמי המקסימה, גיבורת הסיפור, שלא סובלת בעצם מכלום - רק מזה שאחרים (לא) סובלים מחירשות והיא שומעת.
וזה היה יפה כל כך, ומקסים כל כך, ובעיקר שינה לי את זווית הראייה כמעט לגמרי. החלטתי שאני רוצה לשתף בזה עוד אנשים, הרגשתי שאני חייבת להעביר את זה לקהל הרחב.
עם הרעיון לכתוב ספר הסתובבתי כמה חודשים, בהם גם ערכתי בעצם את התחקיר הראשוני. 
אחר כך כתבתי ארבעה פרקים ושלחתי לכמה חברות טובות שאני חייבת להן המון הכרת הטוב. הן עודדו להמשיך, אמרו כמוני שזה משנה את החשיבה, אבל גם שזה יפה ומעניין. אז המשכתי.
כשאני קוראת אותו אני מרגישה המון פליאה. 
למרות שבנקודת הזמן הנוכחית כבר עיכלתי (בכל זאת יצא ספר נוסף) וגם הספקתי להתפכח קצת משיכרון החושים שאפף אותי בהתחלה (לאור כישלון יחסית של סיפור אחר שלי, שניסיתי לכתוב בהמשכים). 
אני חושבת שהיום אני יותר מודעת והספרים הבאים שיהיו, בעזרת השם, יהיו יותר מכוונים לחוזקות שיש לי להכניס בהם, ושנכנסו בשני הספרים שלי באופן אינטואיטיבי. 
היום אני כבר כן חולמת להוציא עוד ספר או שניים, לפחות, ומרגישה שיש לי מה לתת לקהל האינטליגנטי שוחר הקריאה.
התגובות מהקהל מרגשות אותי. 
קודם כל עצם המאמץ של מישהו או מישהי, לשבת ולכתוב לי תגובה במייל. חלק מהמגיבים מספרים על מה שזה עשה להם, על שינוי מבט, שינוי חשיבה או כוחות לעמוד על המגיע להם למרות שהחברה לא מכירה בכך ודורשת שינויים. 
קיבלתי תגובות מאנשי צוות שעובדים עם ילדים ואנשים חריגים, או מבני משפחה, שעכשיו הם מתחילים להבין את החוויה שלהם.
וזה הכי נוגע בי. 
כי להתייחס לחריגים ברחמים או להבין אותם, יש מספיק ספרים שמדברים על זה. אבל לחוש את החוויה - זה התרגיל המחשבתי שעולם חירש מציע, ועושה לי סיפוק ואושר לראות את ההשפעה שלו".

גם את חולמת על הוצאת ספר ביכורים?

תממשי את החלום, בשביל כולנו...


והנה הראיון שערכנו פה בשבוע הספר בשנה שעברה עם פנינה פקשר, מיה קינן ורותי קפלר.


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.